פרשנות מצטטת על תהילים סב:יג

והנה טרם נזכיר יתר הישרות שייעדנו. נערוך ערך לחם ארבעת אלה על שולחן מקראי קדש אשר לפנינו קו לקו. ונשובה אליהן בס"ד. והוא כי הנה כסידרן והלכתן חיברן היוצר בכתובים אחת לאחת. ובראשון היחל באומרו ויהי ביום השמיני וכו'. והוא כי משה ראה מעשה ה'. כי בשבעת ימי המילואים לא שרתה שכינה ולא באה אש מן השמים עד בא יום השמיני. ונזכר כי זה לעומת הפצרו בשליחות מצרים עשה האלהים מדה כנגד מדה. כי שבעת ימים בקש הוא יתברך יבא אתו מצרימה באומרו כי אהיה עמך. ולא רצה לבא עד יום השמיני שהלך אהרן לדבר אל פרעה כן עתה שבעת ימים בקש משה ממנו יתברך. יבא אליו וישרה שכינתו בעבודתו במשכן ועד יום השמיני לא בא רק על ידי אהרן. ועל זה נצטער משה ואמר וי. כמצטער ושב משגגתו. ועל פי דרכו שת לבו גם אל מעשה זקני ישראל אשר שבו ונשמטו בדרך בלכתם אל בית פרעה. וע"כ רצה בי כאשר בוש הוא ממעשהו על ידי ראותו. כי ע"י אהרן שלא הפציר בשליחותו של פרעה. משרה הוא יתברך שכינתו. מה שאין כן על ידו. כן יבושו גם המה. על מה שנזורו אחור. בלכתם אז בשליחותו ית'. וזה ויהי. וי היה ביום השמיני. כי לא שרתה שכינה בשבעה ששימש משה רק בשמיני. מקביל אל יום שמיני של שליחותו יתב' אל פרעה. וז"א שמיני ולא ראשון עם היות שלא יצדק אומרו שמיני על מספר המילואים שלא היו רק שבעה. לרמוז אל היותו מקביל אל שמיני של השליחות. והי' כנכוה על הדבר. לכן על מה שנצטער הוא ושב. קרא את אהרן ובניו גם אל זקני ישראל. למען יבושו גם המה. וישובו מאשר עשו גם הם. כי נשמטו אחד אחד ואחר באו משה ואהרן לבדם. כי זה סדר יתברך בפרוע פרעות תוכחות על עון מדה כנגד מדה פורע. למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה. אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה. כדבר שנאמר (תהילים ס״ב:י״ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שהוא מדה כנגד מדה. שע"י כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעין המאורע. ושב ורפא לו:

וזהו העונש הראוי למרי מדה כנגד מדה, בזה השיב הרב לחלק הרביעי שזכר מהקושיא, יאמר שלא היה העונש לאדם על מריו תת לו שלמות שלא היה לו, כדברי המקשה, אבל העונש הוא מה שזכרה התורה, שבמקום שקודם החטא הותר לו לאכול מן הנעימות והוא עץ החיים ושאר עצי הגן, וליהנות מהם בנחת ובבטח, הנה כאשר גדלה תאותו ורדף אחר תאוותיו ודמיוניו, רומז למ"ש למעלה וכאשר מרה ונטה ואכל מה שהוזהר מאכלו. רמז למ"ש למעלה ומפני זה מרה במצוה. היה העונש עליו שנמנע ממנו הכל ר"ל המזון הטוב והמנוחה והעונג, וזהו שאמר והתחייב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא היה לו מקודם מזון, ר"ל שנענש בהיות מאכלו פחות ונבזה, שלא היה בראשונה כדאי להיות מזונו, וגם המאכל הפחות ההוא יקנהו אחר העמל והטורח, כמ"ש וקוץ ודרדר תצמיח לך, רמז למאכל הפחות, ואמר בזעת אפיך תאכל לחם, רמז לטורח ועמלו. והמאכל הטוב שזכר הרב הוא רמז למושכלות שהיה עיונו קודם החטא והם היו בהנאה ונחת, לפי שהעדן והערבות מושג ממשיגי ההשגה והמאכל הרע היה ידיעת המפורסמות, אשר קנה אחרי חטאו והוא הנקנה בעמל וטורח, כי בהם יגיעה רבה ועמל עצום נגד (צ"ל אצל) בני אדם. ואמנם מה שהביא הרב עוד וביאר ואמר וישלחהו ה' מגן עדן הנה הביאור אשר מצא הרב בזה הפסוק, הוא לבאר שמאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזעת אפיך, יחשוב חושב שפירושו שיהיה לו מאכל רע בעצבון ובדאגה על מה שאבד, אבל לא יאמר שיעמול ויטרח בהשגתו, לזה הביא וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה, והוא ידיעת המפורסמות. והסתכל מאמר הרב בזה הדבור, וזהו העונש הראוי למרי מדה כנגד מדה, יאמר שכפי דעת המקשה הנמשך אחרי פשטי הכתוב היה העונש בלתי נערך ומתייחס למרי, כי אם המרי היה האכילה מעץ הדעת איך יהיה ענשו תת לו שלמות שלא היה לו והוא השכל, וידענו ממדותיו של הקב"ה שמעניש את הרשעים מדה כנגד מדה כדי שיובנו ויודעו פליאי השגחתו ונאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב) וזה יקשה מאד לדעת המקשה אבל לא לדעת הרב, שאמר היה העונש הראוי למרי מדה כנגד מדה, והותרה השאלה הי"ו:

ויחשבה לו צדקה. נ"ל שמאמר והאמן בה' אינו מוסב על הבטחת הזרע כי אין בזה שבח לאברהם באמונת הבטחה זו, כי אין זה יוצא מגדר התולדות כי באותה הזמן עיקר תולדות הבנים הי' באותו סך השנים שהיה בו אברהם, אבל הוא מוסב על מה שהבטיחו ה' בשכר עולם הבא, באמרו אליו שכרך הרבה מאד, והוא כי אם היה מצות ה' כמצות האדון אל עבדו שתועלת העולה מן הצווי היא לתועלת המצוה האדון היה מקום לומר שאין מהראוי שיבטיח ה' על שכר העולם הבא כי באופן זה היה שכר עולם הבא מחוייב שיגיע למי שראוי לו, ובאמת אין מצות ה' כמצות האדון לעבדו להיותו ית' איננו מקבל תועלת מזולתו, ככתוב אם חטאת מה תפעל בו ואם צדקת מה תתן לו, אבל כל מצותיו הם לרפואות נפשנו ולתועלת גופינו וכמצות הרופא לחולה שתועלת הצווי היא למצווה שהוא החולה, ולא יעלה על הדעת שכאשר נתרפא החולה יתבע מן הרופא מתן שכר על ששמע מצותיו, וגם אם יבטיח הרופא את החולה שכר, לשמוע מצות תרופת חליו, היאמין החולה לדבריו ולא יחשיבהו רק כמפליג בדברים לבד, ולזה שבח הכתוב את אברהם בהאמינו לדברי ה' בהבטחת שכרו לעולם הבא, לפי שהוא דומה ממש כנתינת שכר הרופא לחולה, וכן אם הרופא שלם ישלם שכר לחולה על שמעו מצותיו, הנה הוא מתחסד עם החולה ועושה עמו לפנים משורת הדין, ככה מתן שכר עולם הבא הוא מצד חסדו ית' וכמאמר המשורר האלקי (תהילים ס״ב:י״ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וכמו כן אמר פה ויחשבה לו צדקה, מתן שכר עולם הבא שהבטיחו חשב להנהגת לפנים משורת הדין. והבדל שבין צדק לצדקה ידוע, שצדק הוא מה שמגיע לפי מדת הדין, וצדקה מה שלפנים משורת הדין, ואף ששם שכר מחובר בפעלים בלשון זכר, כמו כי שכר הוא לכם, זהו שכרי, מ"מ מצאנוהו גם בלשון נקבה בהתחברות הת"יו כמו משכורתך, ותהי משכורתך שלמה, ושפיר יחובר אליו מלת ויחשבה בה"א הנקבה. ובמכדרשב"י (נשא קמ"ח א') ויחשבה לו צדקה, אנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם, ולא אתישבא בלבאי, א"ל הכי אוקימנא אברהם וודאי חשבה לקב"ה. ע"ש: