פרשנות מצטטת על תהילים קה:כח

ענין הכבדת הלב היה לפי שהקב"ה אמר בפעם הזה אני שולח את כל מגפותי לכן ויחזק לב פרעה ולא שלח את העם כאשר דבר י"י ר"ל שהקב"ה אמר למשה מאחר שעתה כבר (שם עג) ספו תמו כל המכות לכן אמר הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לעת הזאת שחושב שכבר נשלמו סימנין ובאמת (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם כי יד הש"ית היתה על סימן של ב'א'ח'ב בכלל ז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו ר"ל על סימן של ב'א'ח'ב בכלל. (תהלים קה) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם א ד"א א"ל הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרו וקשה והלא כל המכות באו בשביל שלא קבלו את דברו ומדה כנגד מדה ולמה דוקא בזה המכה נתייעץ עם המלאכים יותר מכל י' מכות וכי תיסק אדעת שלא יסכימו עם הקב"ה (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון קושיא זו אפשר שישוב בעל המדרש במה שאמר אח"כ מהו שלח חשך ויחשיך משל למלך שסרח עבדו וכו'. שלא תאמר מה שהוסיף החשך משלו ולקה ז' בזה מרה את דברי הקב"ה לז"א שלח חשך ויחשיך לא שהוסיף משלו ואין בזה משום מרי על דבריו לז"א שהסכימו המלאכים עמו ר"ל וללקות ג"כ את שלהם וענין המחלוקת הוא ענין מחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' מהיכן בא עליהם החשך ר' יהודא אומר מחשך של מעלה ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שיש ליישב על שני עניינים או שטעם מחלוקת על שני טעמים של חשך אם בשביל ישראל שמתו בתוך ג' ימים של אפילה וישראל קדושים הם הוצרך להביא פורעניות מלמעלה כמבואר בזוהר פ' שמיני ובפ' בלק שכל אדם בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו ור' נחמי' סובר שהחשך בשביל מצרים ליתן לישראל כסף וזהב ולכן הוצרך מן דלהון ימטי להון לפתוח להם החשך של גיהנם שהוא סיטרא דלהון והנה דעת ראשון של רבותינו על שלא קבלו במרות כי דברו של הקב"ה עליהם קאי על פושעי ישראל וס"ל דעת ר' יהודה שהוא חשך של מעלה ד"א א"ל הקדוש ברוך הוא למלאכים ס"ל כדעת ר' נחמיה שהחשך בא מן גיהנם כי שר של מצרים היה דומה ובאותו שעה זרקו הקב"ה על גיהנם ונעשה שר של גיהנם וממנו בא החשך ולפי זה הדרך אמר שלח חשך ר"ל שלח הקב"ה שר של מצרים ממנוי שלו ונתמנה על חשך והוא החשיך ולא תאמר שהוא נתמנה עליו יסרב בזה ולזה אמר ולא מרו את דברו רק הסכימו עמו מיד. או שמחלקותם מאין באו מכות אם מן עשר ספירות קדושות ז"ש מחשך של מעלה ואם מן עשר כתרין התאין דלהון שכל אחת שלחה למכה אחת כמ"ש בספר האמונות לר' שם טוב למען שיתי אותותי אלה בקרבו מאורות השמים עצמן עשאו זה ז"ש מחשך של גיהנם ותרווייהו איתנהו מלמעלה ומלמטה כמ"ש במדרש פ' וארא שמלמעלן ומלמטן כמ"ש רז"ל (תהלים קכ) חצי גבור שנונים שאמר הקב"ה לבעל לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם עליו מלמטה ובפסוק מבוארין תרווייהון הקב"ה אמר למשה נטה ידך על השמים ויהי חשך שהרי שמן השמים בא החשך מלמעלה ואח"כ ויהי חש"ך אפיל"ה בכל ארץ מצרים שהוא חשך מלמטה כח"ו של הא"ף ועז"א שלח חשך מלמעלה ויחשיך ג"כ מלמטה ולפי דברי המדרש שהוסיף משלו אמר מתחלה חשך לבד ואח"כ ויחשיך עוד אמר חשך אפילה שהוסיף מן שלו או שני מיניחשך האחד ג' ימים ראשונים ואח"כ נא קמו וגו' ז"ש מתחילה חשך לבד ואחר כך ויחשיך. עוד אמר חשך אפילה שהיה חזק יותר ושני טעמים איתנהו בקרא אם מטעם פושעי ישראל אמר (שם קה) ולא מרו את דברו שילכו מן גלות או על המצריים שיתנו להם להשאיל ולא למרות את דברי ישראל שמבקש ממנו לשאול כסף וזהב ז"ש (שם) ויוציאם בכסף וזהב לכן שלח חשך שיתנו להם המצריים כסף וזהב וטעם שני (שם) ואין בשבטיו כושל שלא יהיה עוד מסרבין לצאת מן הגלות ולפי דברי חמי ז"ל שתירץ ב' קושיות כאחד (ברכות ו) בענין דבר נא אין נא אלא בקשה כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ואם אברהם לא יהרהר אחר מדותיו איך לא יקיים הקב"ה דברו ועוד הלא יותר טוב שלא יהי' להם פתחון פה ליקח את שלהם כאשר תבעו בימי אלכסנדרוס שיתן להם מה שהסאילום אבותיהם במצרים ויותר טוב לקנות מן ביזת הים שהי' יותר מביזת מצרים. והתירן הקב"ה ידע שסגר עליהם המדבר ועיקר יציאה שלהם על הים וביזת הים הוא עיקר רק ביזת מצרים הוא שלא ידבר אותו צדיק שלא קיים בהם רכוש גדול כי ממצרים יציאה שלהם לכן אמר נא לשון בקשה וז"ש שלח חשך ויחשיך יום א' על הים שהיה ענן אור לישראל וחשך למצריים והטעם שלא מרו את דברו שלא יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם שלא המרו בזה את דברו של הקב"ה שהבטיח להם הקב"ה שיצאו ברכוש גדול ר' יהודה אומר הגיגית זו במה מכסין אותו מיניה וביה כן רשעים מכסין אותם בחושך מדמה רשעים לכלי חרס שאין להם תקנה בשבירתן וזה ענין שמעתתא דיומא הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל השני בראשון ראשון חייב בנזקי השני הענין הגוים נמשלו לכלי חרס וישראל הם הזגגין כי הם יש להם תקנה כמו כלי זכוכית שמתקנין אותם בנפיחה וכן איתא במדרש על פסוק (תהלים ב) ככלי יוצר תנפצם שהמין רצה לדייק שאין תחיית המתים שהרי כלי חרס אין להם תקנה והשיב ככלי יוצר תנפצם שבכלי זכוכית יש תקנה וכן ישראל נדמו לזכוכית שהם דומיא דמרא' שמראין בה כן כל מה שאדם עושה כן עושין למעלה אדם פותח פיו בתפלה כן פותתין לו למעלה וכן מי שעוצם ידו עוצמין לו מלמעל' שהיו מהלכין זה אחר זה כי כבר חלקו יעקב ועשו (בראשית לג) יעבר נא אדוני לפני עבדו ויעקבהו עשו (שם כה) וידו אוחזת בעקב עשו ונתקל הראשון ויצא הראשון אדמוני ומחרף ומגדף בכל יום ונתקל השני בראשון שישראל נפלו תחת ידו ושעבוד מלכיות מעכב ישראל כל טוב בעולם:

למרות עיני כבודו, כמו למרות עליון בציה (תהלים ע"ח י"ז) והוא הפעיל, כמו כי המרו את רוחו (תהלים ק"ו ל"ג); ואע"פ שהוא משרש מרה, נ"ל שעיקרו מרר, וענינו הבאת כעס באחרים, באופן שתגבר בו המרה (fiele), ומזה אל תַּמֵר בו (שמות כ"ג כ"א) משרש מרר, אל תגביר בו המרה. ואחר כך הושאל שרש מרה על כל סרבנות ומיאון לשמוע בקול אחרים (מפני שהסרבנות מביאה לידי כעס, כשאדם רואה חברו שאינו שומע בקולו) ואמרו כי פיהו מריתי (איכה א' י"ח), ולא מרו את דברו (תהלים ק"ה כ"ח), וכן כאן למרות עיני כבודו להקניט ולהכעיס עיניו הנכבדות והקדושות, כלומר עושים לנגד עיניו מעשים שבראותו אותם יכעס.

חשך במדרש ג' ימים ראשוני' מי שרוצה לעמוד או לישב יכול לעמוד או לישב. ג' ימים שנים יושב לא יכול לעמוד ועומד לא יכול לישב. ויום ז' הוא יום ז' של ים שנ ויהי הענן וחושך ונלע"ד זהו כוונת הפסוק שלח חשך דהיינו במצרים ויחשיך על הים. אי' עוד במדרש מהיכן החושך בא ר' יהודא אומר מחושך של גהנם (ר"ל החושך שנברא ביום ראשון שלא הי' תלי' במאור השמש וחלבנה שנבראו ביום ד') ור' נחמי' אומר מחושך של גהנם (ר"ל שבו מתו רשעים של ישראל בג' ימי אפילה) אבל לישראל הי' אור במושבותם ר"ל כמו בין ג"ע וגהנם אין ביניהם אלא משהו. וישראל היו מקברים בתוך ימי אפילה אותם רשעי ישראל שמתו ולא ידעו מצרים מזה מ"כ בשם רוקח דג' ימי אפילה הי' בי"ג אדר. עוד אית' בילקוט תהילים (ק"ה) רבי אומ' כמה עובי של חושך כדינר עבה קורינתי' שנ' וימש החושך והוא תמוהו היאך מוכח זה מקרא. ונ"ל וימש גמט' כדינ"ר ע"ב: