שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דברוו [דְּבָרֽוֹ׃]
מדרשי פילון
גם בשו"ת הבאה ובשו"ת בראשית ב, מב כותב פילון על העורב, שהוא סמל לעֶרב ואפילה, לעומת היונה שהיא סמל האור. דבר זה נדרש גם בחז"ל על אתר: "וישלח את העורב, הה"ד (תהלים קה, כח) שלח חשך ויחשיך" (ב"ר לג, ה). מובן מאליו, שדרש זה של חז"ל, מבוסס על מראהו החיצוני של העורב, שהוא שחור' וגם על לשונות "חשך" ו"עֶרב" הקרובים זה לזה. ואם נניח שפילון ידע שפת עבר, אפשר לשער, שאף הוא ביסס דרשתו זו גם על הטעם השני. ועל חציפותו של העורב ראה סנהדרין קח, ב והעורב נקרא שם "רשע". וכן בפרקי דרבי אליעזר, כג, הקורא עליו "שולח דברים ביד רע".