כִּֽי־יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ׃
הכתב והקבלה
ועננך עומד עליהם. ת"א ועננך מטיל עלויהון, וכתיב"ע מטיל עליוהון שלא יהנזקון משרבא ומטרא, יראה שפי' מלת עומד לשני פנים, הא' ענין התפשטות (אויסגעדעהנט), שהי' הענן מתוח על המחנה להיות עליהם כצל, והב' עמידת העזר (ביישטאנד), שע"י מכסה הענן היו נצולים משרב ושמש ומזרם מטר, כי לשון עמידה אינו באמת כ"א התפשטות הדבר להיות זקוף הקומה למעלה (געשטרעקט), ולזה ישמש ג"כ על התפשטות הדבר והרחבתו במרחב זמני, כמו למען יעמדו ימים רבים, והארץ לעולם עומדת, ויורה כאן לשון עמידה ג"כ על התפשטות והתרחבות הענן מרחב מקומי להיות מכסה על כל המחנה (אויסדעהנונג), וכן ישמש עמידת העזר (דניאל י"ב) העומד על בני עמך להפוך בזכותם, ובקהלת חכמתי עמדה לי, והוא להשיג דברים נכבדים, (ובתהלים ק"ט) יעמוד לימין אביון, לעמוד על נפשם. והוא להצילם מכל צרה, ושתי הכוונות האלה כללו המתרגמים במלות עומד עליהם, כלומר מתוח עליהם להיות כצל להצילם משרב וזרם (צום ביישטאנד אויסגעדעהנט). - ודע ששם ענן בענין זה אף שרגילים לפתרו (וואָלקע) שהוא שם לקטור דק העולה מן הארץ שיש בו לחלוחית, כמו בענני ענן על הארץ, אינו כן באמת, למ"ש רבותינו מתועליות עמוד הענן שהגבי' כל הנמוך והשפיל הגבוה הכה נחשים ועקרבים מכבד ומרביץ לפניהם, ובמכדרשב"י (ויקהל ר"ג) ההוא עננא דכתיב וענן ה' עליהם יומם ועננך עומד עליהם האי איהו עננא דנהיר וזהיר וכל נהורין אתחזין גו ההוא עננא, ואין זה פעולת ענן הטבעי, ובאמת הוראה העיקרית של שם ענן הוא כסוי ועטוף (דעקקען, היללען) כמ"ש בעלי הלשון, והביאו מלשון ערבי ראי' לדבריהם והוא הנכון. ולזה הונח על אחיזת עינים שם מעונן, ע"ש כסוים והעלמם, ומזה הושאל על הקטורים (וואָלקען) שם ענן, ע"ש שהם כמו מכסה על ראשינו, וזהו שקראו רז"ל את ענני הכבוד בשם סכות (כר"ע במכילתא פ' בא), ויבא סכותה אין סכות אלא ענני הכבוד שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ענן יומם כי על כל כבוד חופה ותהי' לצל יומם, ותרגום על ענן יומם (ישעי' ד') ענן יקר יהא מטיל עלוהי ביממא, בצל שדי יתלונן (תהלים צ"א) תרגומו בצל ענני יקרא דשדי יבית, ישית חשך סתרו סביבותיו סכתו (תהלים י"ח) תרגומו ואשרי שכינתי' בערפלא ואתחזי בעננא יקרי היך מטללתא, וכאמרם (חגיגה י"ב) מלך אל חי רם ונשא חושך ענן וערפל מקיפין אותו, ושפיר פי' הגר"א (בחבקוק ג'), ונוגה כאור תהי' קרנים מידו לו ושם חביון עוזו, היינו עמוד אש ענן ושכינה שהיו מהלכין לפני ישראל במדבר, ונוגה הוא עמוד האש, כי נוגה הוא אור החוזר, ואור הלילה הוא ג"כ אור החוזר, וז"ש ונוגה כאור תהי' ר"ל כאור המאיר ביום תהי', קרנים מידו לו הוא עמוד הענן שהוא זהירה עלאה והוא אור החוזר מאור השכינה, וזהו מידו לו (עמ"ש בוארא בנשאתי את ידי), ושם חביון עוזו הוא שכינת כבוד אל המתלבשת בתוך עמוד הענן, כמ"ש וירד ה' בענן, כי בענן אראה, וכן ה' אמר לשכון בערפל, וכמ"ש במדרש שהקב"ה נתן סוסו וכיסו לאליהו ולבושו למשה, עכ"ד. מכל זה מבואר שעיקר הוראת ענן הכבוד הוא ענן המכסה והעטיפה (פערהיללונג) ששכינת כבוד אל מתלבשת בו, ולזה אמר כאן במכילתא שענן הכבוד הי' מקיפין את מחנה ישראל מכל צד, א"כ הי' על המחנה כעין סוכה, ואמרו בת"כ בסכות הושבתי את בנ"י הם ענני כבוד:
רבנו בחיי
ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא וגו'. הכתובים דבקים זה עם זה, יאמר זעקת סדום ועמורה וחטאתם שגדלה מאד ארדה ואראה, אם כולם חטאו ואם לא אדעה מי החוטאים. החטאת הזאת היתה שהיו בהם כל המדות הרעות, וכמו שדרשו רז"ל ואנשי סדום רעים וחטאים, רעים בממונם שנאמר (דברים ט״ו:ט׳) ורעה עינך באחיך האביון, וחטאים בגופם וכד"א (בראשית ל״ט:ט׳) וחטאתי לאלהים. לה' זו ברכת השם. מאד זו שפיכות דמים, שנאמר (מלכים ב כ״א:ט״ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. אבל נגמר דינם בעון שהיו מואסים את הצדקה ולא היו משגיחים על ענייהם ועל רעיהם שהיו מוטלים ברעב. וזהו ביאר הכתוב על דרך הפשט ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד שהיה חטאם מגיע לה', כענין שכתוב בענין העניים (דברים ט״ו:ט׳) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. והנביא העיד כן באמרו (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה, וכתיב (שם) ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי. ולפי שהיו תדירין בחטא הזה לכך נגמר גזר דינם עליו, שהרי אין לך אומה בעולם שלא יעשו צדקה אלו עם אלו, ואנשי סדום היו מואסים בה והיו אכזרים בתכלית, ואע"פ שלא נתנה תורה עדיין, הנה הצדקה מן המצות המושכלות, ודבר מתועב הוא שיראה אדם את מינו מוטל ברעב והוא עשיר ושבע מכל טוב ואינו מרחם עליו להשיב את נפשו, על אחת כמה וכמה על מי שהוא מאומתו ודר עמו בעיר אחת, ועל כן אבדן הש"י לאנשי סדום שהיו מונעים אותה ולקח נקמת העניים. ומזה דרשו רז"ל נקמתן של עו"ג ביד ישראל ונקמתם של ישראל ביד ענייהן. נקמתן של עו"ג ביד ישראל שנאמר (יחזקאל כה יד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ונקמתו של ישראל ביד ענייהן שנאמר (דברים ט״ו:ט׳) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. באורו שאין העושר נתן לעשיר אלא להבחין בו איך יתנהג. אמר רבי כיון שעני הזה עומד על פתחך הקב"ה עומד על ימינו, אם נתת לו זה שעומד על ימינו מברכך, ואם לאו זה שעומד על ימינו נפרע ממך, שנאמר (תהילים קט לא) כי יעמוד לימין אביון, כתוב אחד אומר (משלי כ״ב:ב׳) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה', וכתוב אחד אומר (שם כט) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', הא כיצד כאן כשנתן לו כאן כשלא נתן לו.