כִּ֥י גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ ׀ חַסְדּ֗וֹ וֶֽאֱמֶת־יְהוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
נפתלי שבע רצון
שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך. ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה׳. והנה ראיתי למפרשי הגדה של פסח שמו לבם לישב דמה חיבור ודיבוק לאילו הפסוקים כאן או למה שנאמר למעלה מן הענין וכל אחד מהם נותן טעם לשבח כאיש כגבורתו ואענה אני ג״כ חלקי אפיק ועייל שפה. החזק הוא הרפה. יבואר עד״ג ארבעה מלכים מה שתבע זה לא תבע זה דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. אסא אמר אין בי כח להרוג אלא לרדוף בלבד. יהושפט אמר אין בי כח לא לרדוף ולא להרוג אלא אני אומר שירה. יחזקיהו אמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי. ואי׳ במ״ר בזכות שירת הלל שאמרו בליל פסח בימי יחזקיהו נעשה להם נס במחנה של סנחרב. ועד״ז יהי׳ המכון ג״כ כאן וע״כ אנו אומרים אילו הפסוקים באמצע השירה של הלל שכבר אמרנו מקצת הלל קודם האכילה ור״ל בזה כשם שאילו המלכים שאמרו שאין לנו כח לא לרדוף ולא להרוג ונעשה להם נס ע״י שירת הלל שאמרו בליל פסח אויביהם היו נופלין לפניהם וגם אנו כמוהם אין לנו כח לא לרדוף ולא להרוג תעשה לנו ג״כ נס כמוהם ע״י שירת הלל שאמרנו לפניך שגם אויבינו יהיו נופלין לפנינו וע״כ שפוך חמתך אל הגוים וכו׳ ואמר תרדוף באף ר״ל מאחר שאין לנו כח לרדוף אותם ע״כ תרדוף אתה אותם באף. וגם אין לנו כח להרוג אותם ע״כ תשמידם אתה מתחת שמי ה׳ בזכות שירת הלל שאמרנו לפניך:
אמנם כדי לעמוד על המשך הפסוקים הנוגע לענין זה זאת ועוד אחרת יש לשום לב מה שאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו׳ ועל הממלכות הקדים הגוים קודם המלכים והלא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין וא״כ הי׳ לו להקדים ג״כ המלכים תחילה. יבואר עד״ג דע״ז דמצינו שיש להקב״ה חימה על המלכים בשעה שמלכי מזרח ומערב עומדים ממטתן ומשתחוים לחמה מיד הוא כועס ומצינו ג״כ שיש לו חימה וכעס על הגוים דפריך הגמ׳ קראי אהדדי כתיב חימה אין לי וכתיב נוקם ה׳ ובעל חימה ומשני לא קשיא כאן בישראל אין לו חימה כאן באו״ה יש לו חימה. והנה החימה שיש להקב״ה על המלכי׳ הוא בשביל שמשתחוים לחמה ואינן משתחוים להקב״ה. ה״ה החימה שיש להקב״ה על או״ה הוא ג״כ מה״ט מחמת שמשתחוים להמזלות ואינן משתחוים להקב״ה. דה״א במנחות מצור כלפי מערב ומקתרגיני כלפי מזרח אין מכירין הגוים את ישראל ואת אביהן שבשמים ופריך שם והכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים. ומשני שם דקרו לי׳ אלהא דאלהא ר״ל הגוים אומרים שהקב״ה אלהי על כל צבא מרום אבל הוא בעצמו אינו משגיח על עולם השפל לרוב התרוממות שלו מסר השגחת העולם הזה לשרי המזלות. ועל כן משתחוים המה לשרי המזלות אבל להקב״ה שממנו באה כל ההשפעה אינם מכירין אותו. וע״כ הוא כועס על המלכים שמשתחוים להחמה ויש לו חימה ג״כ על או״ה שמשתחוים לשרי המזלות:
ולז״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו ר״ל החימה שיש לך שפוך על הגוים בשביל שלא ידעוך שאינם משתחוים לך ואינן מכירין לאביהן שבשמים. ועל הממלכות שפוך חמתך שיש לך עליהן שראוין הם לכך משום בשמך לא קראו ולשרי המזלות קראו. דקרו לך אלהא דאלהא כאילו אינך משגיח עליהן. ואמר הכתוב הטעם שאומרים הקב״ה הסיר השגחה שלו מן עולם השפל ואינו משגיח עליהן משום שהם רואין כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ע״כ מלאו לבם כן:
דאי׳ במסכת מגילה ירמיהו לא אמר הגיבור משום שראה גוים משעבדין בבניו ושותק אמר אי׳ גבורתו שרואה ושותק. דניאל לא אמר הנורא אמר גוים מקרקרין בהיכלו אי׳ נוראותיו ואתו אנשי כה״ג והחזירו העטרה ליושנה ואמרו אדרבה זו היא נוראותיו דהאיך הי׳ יכול שה אחת להתקיים בין הזאבים אלא וודאי מוראו של הקב״ה עושה זאת. והשתא אתי שפיר מ״ש כי אכל את יעקב ר״ל משום דאו״ה רואים כי כילו והשחיתו את גאון יעקב ע״י שמשעבדין בבניו והוא שותק. וגם רואין את נוהו השמו ר״ל גוי׳ מקרקרין בהיכלו והקב״ה שותק ע״כ עלתה זאת בלבם שהקב״ה אינו משגיח כלל על זה העולם שאילו הי׳ משגיח על עולם השפל לא הי׳ רואה זאת ושותק אלא וודאי שאינו משגיח ע״ז העולם אלא מסרו לשרי המזלות וע״כ קראו בשמות של שרי המזלות ובשמך לא קראו:
וע״פ הדברים האלה כתבתי ביאור הפסוק הללוהו כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם כו׳ דכבר כתבתי לעילא ירמיהו לא אמר הגבור דניאל לא אמר הנורא עד שבאו כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זוהי גבורתו דאיך הי׳ יכולה שה אחת להתקיים בין הזאבי׳ ופריך שם הגמרא ירמיהו ודניאל היאך עלה על דעתם כזאת לקצר בשבחו של מקום שלא לומר הגבור והנורא. ומשני שם יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי ופירש״י שיודעין שהקב״ה אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו דמחזי כשיקרא:
ובהכי ניחא מ״ש הללוהו כל הגוים אילו ששיעבדו בישראל שבחוהו כל האומי' אילו שלא שיעבדו בישראל וכדי של״ת מאחר אותן שלא שיעבדו רואין אותם משעבדין בבניו ושותק סוברים שהסיר השגחה מן עולם השפל ומסרו לשרי המזלות עכ״א להם ראוי להודות. לז״א כי גבר עלינו חסדו רצונו בזה לומר אדרבה זה מורה שגבר עלינו חסדו דאל״כ היאך הי׳ אפשר לשה אחת להתקיים בין הזאבים אילולי נוראותיו שלו וא״כ מורה זה על גבורתו של הקב״ה. ושמא תאמר איך עלה על דעת ירמיהו ודניאל לקצר בשבחו של הקב״ה שלא לומר הגבור והנורא לז״א ואמת ה׳ ר״ל שאל תתמה על הדבר שהיו יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו ולכ"א הכתוב ואמת ה׳ שמדתו הוא אמת ע״כ לא רצו לומר אותו:
אכתי פש לן חדא דלא פלטינן מיני׳ מאחר דמלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין למה הקדים הכתוב ונקט תחילה שפוך המתך אל הגוים ואח״כ אמר על הממלכות. יבואר עד״ג דע״ז לע״ל כשיביאו או"ה לדין נכנסה מלכות רומי תחילה מ"ט משום דחשיבה יותר ומנלן דחשיב עייל ברישא כדר״ה דאמר מלך וציבור מלך נכנס תחילה מקמי דליפוש חרון שאם ילך באחרונה שמא יהי׳ חרון אף של הקב״ה דשפוך חמתו על המלך ע״כ נכנס המלך תחילה. ואח״כ נכנסה מלכות פרס שהיא חשיבה אחר אדום ופריך מאחר דחזא פרס דאדום לא אהני ולא מידי מ״ט עיילא ומשני דסבור פרס משום דאדום היא החריבה את בה״מ אבל פרס בוניהו. ואח״כ נכנסת מלכות יון ואחר מלכות יון נכנסה בבל ופריך ומאחר שראו יון ובבל דאדום ופרס לא אהנו להו ולא מידי אינהו מ״ט עייל ומשני אדום ופרס אישתעבדו בישראל ואנן לא אישתעבידו בישראל ר״ל אע״ג שגם הם שעבדו בישראל מ״מ לא שעבדו בישראל כ״כ כמוהם. נשמע מזה דמאן דעייל ברישא מקמי דליפוש חרון אף אין עונש שלו חמור כל כך כמו השני או השלישי הבא אחריו שאז עלה חרון אף יותר. וה״ה המלכים של כל אומה ואומה מאילו ג״כ אינו מקבל עונש חמור כ״כ מאחר שהוא נכנס לדין קודם אומה שלו. ובהיות כן אדום ופרס שיכנסו קודם שיכנסו יון ובבל לא יהי׳ עונש שלהם חמור כ״כ כמו יון ובבל שהם יכנסו לדין בעת שכבר נפיש חרון אף של הקב״ה. וראה אסף זאת ברוח הקודש ואמר שראוי להיות הדבר בהפך שיכנסו תחילה יון ובבל שהם לא שיעבדו בישראל כ״כ מקמי דליפוש חרון אף ואח״כ יכנסו אדום ופרס שהם ראוין לסבול עונש חמור בעת שיעלה חרון אף של הקב״ה כדי שישפוך הקב״ה חרון אפו עליהן שהם ראוין לכך. ואמר הטעם לזה כי אכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב הגם שגם יון ובבל שעבדו בהם מ״מ לא הי׳ כ״כ שעבוד קשה כמו שעבוד של פרס שהוא אכל וכילה והשחית את גאון יעקב וכ״כ התו׳ בע״ז. ואמר שגם אדום ראוי לעונש חמור הואיל ואת נוהו השמו שהחריבה את בית המקדש על כן ראוי להיות להם עונש חמור יותר. וה״ה המלכים של אומה ראוי גם כן שהם ילכו אחרי האומה שלו כדי שיקבלו ג״כ עונש חמור יותר מהאומה שלו כי המה הי׳ גרמא בנזקין הללו ועי״ז שילכו אחר האומה שלו יהי׳ עונשו חמור יותר מן האומה גופא דכל מי שהולך מאוחר מקבל עונש חמור שהוא בא בשעת חרון אפו של הקב״ה:
וע״פ הערה זו תמצא דברים הללו מבואר בפסוק ולז״כ בעל המזמור במ״ש שפוך חמתך אל הגוים כו' ועל הממלכות רצונו בזה לומר שהקב״ה ישפוך חמתו תחילה על הגוים דהיינו על אדום ועל פרס שהם הרשיעו מאוד וראוין הם לכך ואמר הכתוב הטעם הואיל ואכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב. ואת נוהו השמו זה אדום שהחריב בה״מ. ומאחר כל מי שהרע לישראל יותר ראוי לעונש יותר ע״כ גם המלכים אשר הריעו לנו יותר מן אומה שלו ראוין ג״כ לסבול עונש חמור יותר מן האומה שלו ע"כ ראוי ג״כ שתהי׳ להפך דהיינו שתכנס האומה תחילה ואח״כ מלך שלו ועכ״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים ועל הממלכות ר״ל תחילה אל הגוים ואח״כ על הממלכות. וכדי שלא תקשה הלא שורת הדין נותן מאן דחשיב עייל ברישא משום דלאו אורח ארעא דמלכא קאי מאבראי וא"כ אדום ופרס דחשיבו יותר מיון ובבל ראוי שיכנסו תחילה לדין מפני חשיבות שלהם וה"ה המלכים שלהם ראוין ג"כ ליכנס תחילה קודם האומה שלו דלאו אורח ארעי למיקום מלכא אבראי וא"כ אפכא מבעי לי' ורוצה הכתוב לישב זאת ואמר שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם ר"ל בשביל שהרשיעו כ"כ ראוי להם לשפוך עליהן זעמך וחרון אפך ישיגם שיכנסו בעת דנפיש חרון אף כדי שתרדוף אותם ותשמידם מתחת שמי ה' ע"כ מבקש אני שיכנסו באחרונה לדין אבל אם יכנסו תחילה מכח חשיבות שלהם ישפוך הקב"ה חרון אפו על יון ובבל והם לא הרשיעו כ"כ:
אמנם כדי לעמוד על המשך הפסוקים הנוגע לענין זה זאת ועוד אחרת יש לשום לב מה שאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו׳ ועל הממלכות הקדים הגוים קודם המלכים והלא מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין וא״כ הי׳ לו להקדים ג״כ המלכים תחילה. יבואר עד״ג דע״ז דמצינו שיש להקב״ה חימה על המלכים בשעה שמלכי מזרח ומערב עומדים ממטתן ומשתחוים לחמה מיד הוא כועס ומצינו ג״כ שיש לו חימה וכעס על הגוים דפריך הגמ׳ קראי אהדדי כתיב חימה אין לי וכתיב נוקם ה׳ ובעל חימה ומשני לא קשיא כאן בישראל אין לו חימה כאן באו״ה יש לו חימה. והנה החימה שיש להקב״ה על המלכי׳ הוא בשביל שמשתחוים לחמה ואינן משתחוים להקב״ה. ה״ה החימה שיש להקב״ה על או״ה הוא ג״כ מה״ט מחמת שמשתחוים להמזלות ואינן משתחוים להקב״ה. דה״א במנחות מצור כלפי מערב ומקתרגיני כלפי מזרח אין מכירין הגוים את ישראל ואת אביהן שבשמים ופריך שם והכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים. ומשני שם דקרו לי׳ אלהא דאלהא ר״ל הגוים אומרים שהקב״ה אלהי על כל צבא מרום אבל הוא בעצמו אינו משגיח על עולם השפל לרוב התרוממות שלו מסר השגחת העולם הזה לשרי המזלות. ועל כן משתחוים המה לשרי המזלות אבל להקב״ה שממנו באה כל ההשפעה אינם מכירין אותו. וע״כ הוא כועס על המלכים שמשתחוים להחמה ויש לו חימה ג״כ על או״ה שמשתחוים לשרי המזלות:
ולז״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו ר״ל החימה שיש לך שפוך על הגוים בשביל שלא ידעוך שאינם משתחוים לך ואינן מכירין לאביהן שבשמים. ועל הממלכות שפוך חמתך שיש לך עליהן שראוין הם לכך משום בשמך לא קראו ולשרי המזלות קראו. דקרו לך אלהא דאלהא כאילו אינך משגיח עליהן. ואמר הכתוב הטעם שאומרים הקב״ה הסיר השגחה שלו מן עולם השפל ואינו משגיח עליהן משום שהם רואין כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ע״כ מלאו לבם כן:
דאי׳ במסכת מגילה ירמיהו לא אמר הגיבור משום שראה גוים משעבדין בבניו ושותק אמר אי׳ גבורתו שרואה ושותק. דניאל לא אמר הנורא אמר גוים מקרקרין בהיכלו אי׳ נוראותיו ואתו אנשי כה״ג והחזירו העטרה ליושנה ואמרו אדרבה זו היא נוראותיו דהאיך הי׳ יכול שה אחת להתקיים בין הזאבים אלא וודאי מוראו של הקב״ה עושה זאת. והשתא אתי שפיר מ״ש כי אכל את יעקב ר״ל משום דאו״ה רואים כי כילו והשחיתו את גאון יעקב ע״י שמשעבדין בבניו והוא שותק. וגם רואין את נוהו השמו ר״ל גוי׳ מקרקרין בהיכלו והקב״ה שותק ע״כ עלתה זאת בלבם שהקב״ה אינו משגיח כלל על זה העולם שאילו הי׳ משגיח על עולם השפל לא הי׳ רואה זאת ושותק אלא וודאי שאינו משגיח ע״ז העולם אלא מסרו לשרי המזלות וע״כ קראו בשמות של שרי המזלות ובשמך לא קראו:
וע״פ הדברים האלה כתבתי ביאור הפסוק הללוהו כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם כו׳ דכבר כתבתי לעילא ירמיהו לא אמר הגבור דניאל לא אמר הנורא עד שבאו כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זוהי גבורתו דאיך הי׳ יכולה שה אחת להתקיים בין הזאבי׳ ופריך שם הגמרא ירמיהו ודניאל היאך עלה על דעתם כזאת לקצר בשבחו של מקום שלא לומר הגבור והנורא. ומשני שם יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי ופירש״י שיודעין שהקב״ה אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו דמחזי כשיקרא:
ובהכי ניחא מ״ש הללוהו כל הגוים אילו ששיעבדו בישראל שבחוהו כל האומי' אילו שלא שיעבדו בישראל וכדי של״ת מאחר אותן שלא שיעבדו רואין אותם משעבדין בבניו ושותק סוברים שהסיר השגחה מן עולם השפל ומסרו לשרי המזלות עכ״א להם ראוי להודות. לז״א כי גבר עלינו חסדו רצונו בזה לומר אדרבה זה מורה שגבר עלינו חסדו דאל״כ היאך הי׳ אפשר לשה אחת להתקיים בין הזאבים אילולי נוראותיו שלו וא״כ מורה זה על גבורתו של הקב״ה. ושמא תאמר איך עלה על דעת ירמיהו ודניאל לקצר בשבחו של הקב״ה שלא לומר הגבור והנורא לז״א ואמת ה׳ ר״ל שאל תתמה על הדבר שהיו יודעין בהקב״ה שהוא אמיתי אוהב את האמת ושונא את השקר ע״כ לא רצו לאומרו ולכ"א הכתוב ואמת ה׳ שמדתו הוא אמת ע״כ לא רצו לומר אותו:
אכתי פש לן חדא דלא פלטינן מיני׳ מאחר דמלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין למה הקדים הכתוב ונקט תחילה שפוך המתך אל הגוים ואח״כ אמר על הממלכות. יבואר עד״ג דע״ז לע״ל כשיביאו או"ה לדין נכנסה מלכות רומי תחילה מ"ט משום דחשיבה יותר ומנלן דחשיב עייל ברישא כדר״ה דאמר מלך וציבור מלך נכנס תחילה מקמי דליפוש חרון שאם ילך באחרונה שמא יהי׳ חרון אף של הקב״ה דשפוך חמתו על המלך ע״כ נכנס המלך תחילה. ואח״כ נכנסה מלכות פרס שהיא חשיבה אחר אדום ופריך מאחר דחזא פרס דאדום לא אהני ולא מידי מ״ט עיילא ומשני דסבור פרס משום דאדום היא החריבה את בה״מ אבל פרס בוניהו. ואח״כ נכנסת מלכות יון ואחר מלכות יון נכנסה בבל ופריך ומאחר שראו יון ובבל דאדום ופרס לא אהנו להו ולא מידי אינהו מ״ט עייל ומשני אדום ופרס אישתעבדו בישראל ואנן לא אישתעבידו בישראל ר״ל אע״ג שגם הם שעבדו בישראל מ״מ לא שעבדו בישראל כ״כ כמוהם. נשמע מזה דמאן דעייל ברישא מקמי דליפוש חרון אף אין עונש שלו חמור כל כך כמו השני או השלישי הבא אחריו שאז עלה חרון אף יותר. וה״ה המלכים של כל אומה ואומה מאילו ג״כ אינו מקבל עונש חמור כ״כ מאחר שהוא נכנס לדין קודם אומה שלו. ובהיות כן אדום ופרס שיכנסו קודם שיכנסו יון ובבל לא יהי׳ עונש שלהם חמור כ״כ כמו יון ובבל שהם יכנסו לדין בעת שכבר נפיש חרון אף של הקב״ה. וראה אסף זאת ברוח הקודש ואמר שראוי להיות הדבר בהפך שיכנסו תחילה יון ובבל שהם לא שיעבדו בישראל כ״כ מקמי דליפוש חרון אף ואח״כ יכנסו אדום ופרס שהם ראוין לסבול עונש חמור בעת שיעלה חרון אף של הקב״ה כדי שישפוך הקב״ה חרון אפו עליהן שהם ראוין לכך. ואמר הטעם לזה כי אכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב הגם שגם יון ובבל שעבדו בהם מ״מ לא הי׳ כ״כ שעבוד קשה כמו שעבוד של פרס שהוא אכל וכילה והשחית את גאון יעקב וכ״כ התו׳ בע״ז. ואמר שגם אדום ראוי לעונש חמור הואיל ואת נוהו השמו שהחריבה את בית המקדש על כן ראוי להיות להם עונש חמור יותר. וה״ה המלכים של אומה ראוי גם כן שהם ילכו אחרי האומה שלו כדי שיקבלו ג״כ עונש חמור יותר מהאומה שלו כי המה הי׳ גרמא בנזקין הללו ועי״ז שילכו אחר האומה שלו יהי׳ עונשו חמור יותר מן האומה גופא דכל מי שהולך מאוחר מקבל עונש חמור שהוא בא בשעת חרון אפו של הקב״ה:
וע״פ הערה זו תמצא דברים הללו מבואר בפסוק ולז״כ בעל המזמור במ״ש שפוך חמתך אל הגוים כו' ועל הממלכות רצונו בזה לומר שהקב״ה ישפוך חמתו תחילה על הגוים דהיינו על אדום ועל פרס שהם הרשיעו מאוד וראוין הם לכך ואמר הכתוב הטעם הואיל ואכל את יעקב ר״ל פרס שיעבוד ביעקב. ואת נוהו השמו זה אדום שהחריב בה״מ. ומאחר כל מי שהרע לישראל יותר ראוי לעונש יותר ע״כ גם המלכים אשר הריעו לנו יותר מן אומה שלו ראוין ג״כ לסבול עונש חמור יותר מן האומה שלו ע"כ ראוי ג״כ שתהי׳ להפך דהיינו שתכנס האומה תחילה ואח״כ מלך שלו ועכ״א הכתוב שפוך חמתך אל הגוים ועל הממלכות ר״ל תחילה אל הגוים ואח״כ על הממלכות. וכדי שלא תקשה הלא שורת הדין נותן מאן דחשיב עייל ברישא משום דלאו אורח ארעא דמלכא קאי מאבראי וא"כ אדום ופרס דחשיבו יותר מיון ובבל ראוי שיכנסו תחילה לדין מפני חשיבות שלהם וה"ה המלכים שלהם ראוין ג"כ ליכנס תחילה קודם האומה שלו דלאו אורח ארעי למיקום מלכא אבראי וא"כ אפכא מבעי לי' ורוצה הכתוב לישב זאת ואמר שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם ר"ל בשביל שהרשיעו כ"כ ראוי להם לשפוך עליהן זעמך וחרון אפך ישיגם שיכנסו בעת דנפיש חרון אף כדי שתרדוף אותם ותשמידם מתחת שמי ה' ע"כ מבקש אני שיכנסו באחרונה לדין אבל אם יכנסו תחילה מכח חשיבות שלהם ישפוך הקב"ה חרון אפו על יון ובבל והם לא הרשיעו כ"כ:
מגלה עמוקות
מה ענין שמיטה אצל הר סיני וקשה למה בהאי מצוה עשה בנין אב על כל המצוה אף שבכל י"ג מדות כל דבר שהיה בכלל וכו' צריך ליתן טעם למה לקח מצות שמיטה מכלל כל המצות ללמוד עליה על ארבעה אופנים. פנים מפנים שונות ע"ד הפשט ענין שמיטה וענין קבלת התורה על הר סיני דא לדא נקשן וטעם אחד להם כשם שלא יוכלו ישראל לקבל התורה עד שהוצרכו לעלות מן מ"ט שערי טומאה ורזא דא (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים חמשים מול חמשים חמשים שערים בקדושה טהור וחמשים שערים בטומאה. והנה במצרים היו ישראל שקועין במ"ט קליפין ואלו היו עוד רגע ביניהם היו נכנסין בשער נ' ולא יוכלו לעלות משם כי היו נכנסין בכור הברזל נ' של נחש הקדמוני ז"ש (שמות יב) ולא יכלו להתמהמה לכן הוצרכו אח"כ לטהר ולזכך בנ' יום מפסח עד עצרת להוציא אותם מן שערי טומאה ולבא בשערי טהרה שט"ן נוטריקון ש"ערי ט"ומאה נ"ון ז"ש (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון את אלקים על ההר הזה בנ' רבתי שהוא נ' של נחש כי אז פסקה זוהמת הנחש בעמדם על הר סיני לכן הוצרכו לספור כאשה נדה שסופרו ימי נקיים שבעה ימים להוציא מן ז' היכלי הטומאה ובכאן שהוצרכו ז"פ ז' להוציא מן מ"ט שערי קליפה שסודו מוא"ב ודוד בא ממואב לזכך (תהלים יב) אמרות י"ו אמרות טהורות מזוקק שבעתים ולקח בת זוגו בת שבע ולכן היתה הספירה מ"ט יום כי בעו"ה אין לנו השגות יותר רק במ"ט שערים העליונים ולכן מיושב ג"כ קושיות הרא"ש בפסחים מדוע אין אנו סופרים רק מ"ט יום הלא כתיב עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשי' יום אבל הענין בעו"הז שבעה שבועות תספר לך בלשון יחיד דייקא כי אחד מאלף יודע סוד מ"ט יום שהן הן שבע שבועות אבל לע"ל שהוא ממחרת השבת בזמן הגאולה ששער הפנימי (יחזקאל מו) יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח לע"ל על אותו שער נ' א' (איוב כח) נתיב לא ידעו עיט ולכן אמר בלשון רבים (ירמיה לא)כי כלם ידעו אותי למקטנם עד גדולם וכן בענין השמיטה ויובל ז"ש במשוך היובל המה יעלו בהר ר"ל כמו שמשך היובל הוא ו' שנים ואח"כ שמיטה ז' שמיטות ואח"כ יובל הגדול כן מש"ך אותו זמן ג"כ יעלו בהר סיני שמנו תחלה יומי ושבועי כדאמר אביי (מנחות דף סו) מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע (שם דף ס"ה ע"ב בתד"ה וספרתם) כן ראש ב"ד מנה כל שנה ושנה בתחלה היובל ובתשלום ז' שנים בירך שנה ז' שמיטה א' ביובל אחר כך אמר שנה זו ח' שנים שהם שמיטה א' ושנה א' ביובל לכן אמר וספרת לך בלשון יחיד ובספירה של כל השנים א' וספרתם לכם לפי שספירת העומר מצוה על כל אחד מישראל לכן נמסרהבלשון רבים על כל יחיד ויחיד אבל מצות ספירות שמיטין ויובלין על ראש ב"ד מוטל לכן אמר בלשון יחיד. ובזה מתורץ פסוק וספרת לך שבע שבתות שנים מצוה למימני שבוע ואח"כ והיו לך ימי שבתות שנים תשע וארבעים שנה מצוה למימני שנים ואמר ימי להודיע ג"כ הדין בהר סיני שגם שם מצוה למימני יומי ושבוע גם נתן טעם למה לא יספור רק שבע שבתות שנים שבע פעמים הלא כתיב תספרו חמשים יום לז"א שאינו יכול לעשות כן כי טעם הספירה בדבר שיש בנו הויה בו והבנה ובעו"הז אין בנו הבנה והויה בחמשים שערים רק במ"ט ז"ש והי' לך שהם שלך בהווייתן רק שבע שבתות שנים שהם תשע וארבעים שנה ולא יותר. וברזא דחכמתא לפי שאין בנו השגה יותר רק בז' ספירות הבנין מן חסד כל אחד כלולה מז' כי שלשה הראשונות של כל א' וא' הם נעלמים ולע"ל יחדש הקב"ה רוח בינ"ה וישיגו בשער נ' שהוא כינור של דוד בשבעה נימין לימות המשיח בעשרה (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נ"פלאות מתורתך לכן אמר ענין השמיטה בהר סיני כי טעם א' לשניהם. בדרך הדרש מדרש ר"א בן הקפר (שיר ה) שוקיו עמודי שש בילקוט מה כתיב למעלה ושבתה הארץ שבת לי"י ואח"כ וספרת לך אמר הקב"ה אם לא שמרתם שמיטין ויובלות סוף שתמכור עצמיכם מטלטלין וכו' וקשה וכי מאחר שלא שמרו שמיטין קרקע וגרמו חובין שמכר קרקע א"כ מאי לא חזר בו שסופו מוכר עצמו הלא כבר אין לו שום שדה שיוכל לקיים מצות שמיטת קרקע וכאן בשמיטת קרקע מדבר לא בשמיטת כספים. אבל הענין איתא במדרש בשעת כניסה ישראל לארץ אמרה תורה לפני הקב"ה זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ותורה מאי תהא עליה והשיב הקב"ה. הרי נתתי שבת שילמדו בתורה וכן הוא ענין שמיטה שנתן הקב"ה שנה תמימה שיהיו ישראל בטילין כל השנה ממלאכה ויעסקו בתורה הנה ענין ביטול שמיטה הוא ביטול תורה זה כוונת התנא גלות בא לעולם על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ועל שמיטת הארץ והוא ע"ד ששנינו (נדרים פא) שויתר הקב"ה על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ועל מיאוסה של תורה לא ויתר לכן התחיל הקב"ה פרשת שמיטה ויובלות בהר סיני כי עבור התורה שניתנה בהר סיני הוצרך הקב"ה ליתן לנו זו המצוה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ונמצא זה ירוץ לכרמו וזה לשדהו והר סיני שהוא התורה מה תהא עליה לכן זאת עשו וחיו שש שנים תזרע שדך ולא תתעסק במצות עשה של תורה שש שנים תזמור כרמיך ולא תתעסק בפיקודין ולא תעשה כי תרוץ לכרמך ולשדך ואספת את תבואתה כי גם כרם נקרא תבואה כמ"ש תבואות הכרם ותתעסק בהבאת יין ותבואה לבית ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ הטעם שיהיה כל השנה כולה כדין שבת בראשית לי"י שהיא לשם י"י זה כוונת רש"י שבת לי"י לשם י"י כשם שנאמר בשבת בראשית השבת יהיה כל השנה כלו לשם י"י שנתעסקו בתורה שהוא כולה שמותיו של הקב"ה ז"ש לשם י"י שיתעסקו בתורה ושנה זו הוא כדוגמא של שבת בראשית שאמר שבת להקב"ה רבש"ע לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג והשיב הקב"ה בני יהיו בן זוגך שכל ימי החול מתעסקין בדברי הגוף כמ"ש (שמות לה) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תהיה לכם דייקא לעצמיכם לתקן הנשמה שהוא קודש וא"כ שנה זו שלימה הוא בעצמה בענין תאמר בשבת בראשית שתתעסק בהורה שדך לא תזרע ותתעסק בפיקודין דעשה כרמיך לא תזמור ותתעסק בפיקודין דלא תעשה את ספיח קצירך לא תקצור ותתעסק בנגלה של תורה שנדמת ללחם סתם את ענבי נזירך לא תבצור ותתעסק בנסתר של תורה שנדמת ענבים (שיר ב) הביאני אל בית היי"ן סו"ד נכנס יי"ן יצא סו"ד או אמר ד' לשונות אלו לקביל ד' לקבל האמ"תי ממי שאמרו ד' חלקי התורה שהאב מחויב ללמוד לבנו כדאמר (בקדושין פ"ק דף ל) משנת כל המצוה עד היכן חייב אדם ללמד בנו תורה כזבולון בן דן ומבואר בתיבת האמ"ת שלא תהא (ישעי' נט) האמ"ת נעדרת ה"לכות א"גדות מ"שנה ת"ורה או על ד' לבושים של תורה שסימנם פרד"ס פ"שט ר"מז ד"רוש ס"וד הנה ד' דברים אלו לא תעשה שנה שלימה ושבת שבתון יהיה לארץ לכן והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שיתעסקו בתורה (משלי ט) לכו לחמו בלחמי או יאמר ע"ד ששת ימים תעשה מלאכה מעצמה כשתשמרו את השבת כההיא עובדא דחסיד (שבת ק) שנעשה לו נס ועלה צלף וממנה פרנסת ביתו ז"ש שש שנים תזרע ותזמור ותזכה לאסוף את תבואתה הכל מטעם שתשמור את שנה השביעית והוא ע"פ מדרש ר"א בן הקפר אם לא שמרתם שמיטין ויובלות סוף שתשמור מטלטלין ובית ושדה ז"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ר"ל זכות שיהיה שבת לארץ שמיטה זה יתן לכם לאכול לשבעה כל השש שנים ז"ש רש"י שבת לי"י לשם י"י ר"ל מאחר שאתה שובת יום זה לשם י"י כדרך שאמרו בשב' בראשי' שאותו זכות יעלה לרצון ליתן לכם לאכלה כל שש שנים הנותרים לך לעבדך וגו' ז"ש ר"א בן הקפר אם לא שמרת שמיטה ויובלות שבזכות זה (משלי י) ברכה י"י היא תעשיר אזי חוזר ומפרש כל סדר הפרשיות שסופו להיות עני כי ידיעת ההפכים אחד יכולה היא שבת שבזכותה תרחם להיות עושה כן ההיפך וא"כ חזר בו קאי על שמירת השבת של יובל ושמיטה גם על שמיטת שבת בראשית וע"ז קאמר לא חזר בו אחר שמכר כל שדותיו ואינו מקיים שבת בראשית כדרך שסיים הפרשה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו דהיינו שלא יחלל קדושת שבת קודש הרי שלא בשמיטה לבד דברה התורה רק שבת לי"י לשם י"י כדרך האמור בשבת בראשית וזה אפשר ג"כ ענין הר סיני אצל שמיטה כי ענין השמיטה הוא בענין שבת בראשית וכבר ארז"לשבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו ששקול שבת נגד כל התורה וא"כ מאחר שבא התורה ללמדינו דין שמיטה ויובל שהם שבת לי"י כשם שנאמר במעשה בראשית הוצרך להודיענו הר סיני ששם נאמרו כל המצות לומר לך ששקולה שבת נגד כל תרי"ג מצות וז' מדרבנן אותיות שנאמרו בעשרת הדברות שהם תר"ך אותיות תזמו"ר כרמי"ך ואספ"ת ס"ת תר"ך שהוא כלל תר"ך מצות של תורה ש"ש שני"ם תזר"ע ס"ת שמ"ע שהוא ק"ש לומר לך שבאלו שש שנים תוכל לקיים תורה ותפלה הוא סוד לבת א"ש אשר הראה הקדוש ברוך הוא למשה בתוך הסנה כשישראל בגלות אינם יכולים לקיים תורה, ותפלה א"ש א"נכי ש"מע כלל תורה ותפלה זה רמז זכות בזו הפרשה שמזה הטעם שאינם יכולין לקיים תורה ותפלה לכן תעשו שמיטין ויובלות. ע"פ דרכי הראשון שענין השמיטה על ביטול תורה א"כ שפיר קאמר ר"א בן הקפר לא חזר בו אף שמכר שדות כי ענין השמיטה הוא ביטול תורה והמבטל התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וחוזר ומפרש סדר הפרשיות שהם כלן באו עבור ביטול תורה וע"ז פסוק וספרת לך ר"ל כל מה שאדם סופר בשש שנים אין לו מאומה מאותו המנין (ישעיה לג) איה סופר איה שוקל (תהלים לט) יצבור ולא ידע מי אוספם אבל שנת שמיטה עוסק בתורה (ישעיה נח) כבוד י"י יאספך וספרת ל"ך דייקא ולא לאחרים וכמ"ש והיתה לכם שבת הארץ לכם דייקא לעצמיכם לאכלה ולא לעזוב לאחרים חילם והי"ו לך שנעשה הוי"ה וקיום כהוייתן יהי לע"ל וכל יום קונה הויה חדשה כמ"ש ביעקב (בראשית מז) ויקרבו ימי ישראל שהימים קנו הויה ויהיו ימי חיי שנה יומין דבר נש אתבריאו: ע"ד השכל ענין השמיטה ויובל ידוע שהקב"ה מנהיג עולמו במ"הד ובמדת החסד (תהלים לג) בדב"ר י"י שמים נעשו ב"מדת ד"ין ב"מדת ר"חמים לכן מתנהג העולם בעשירים ובעניים עני מסיטרא דדינא עשיר מסיטרא דחסד וכל מה שאדם עושה למטה מתעורר ג"כ למעלה שמדת החסד משפעת למד"הד(שם קיז) וגבר עלינו חסדו ז"ש כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים והנה רצה הקב"ה שהעושר לא ישכח את העני כמ"ש (קהלת ז) ביום טובה היה בטוב וביום רעה שהוא העני ראה שגם לו תתן משלך כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים ברא עניים ברא עשירים ז"ש וידבר י"י אל משה בהר סיני כשרצה הקב"ה להודיע דין שמיטה התחיל בענין הר סיני שמשם ניתנה התורה לאוכלי המן ולא היו מתעסקין בצרכי אכילה והיה יד כלם שוה בה עניים ועשירים שנפל לכל אחד עומר לגלגולת לכן צוה הקב"ה מצות ספירת עומר מפסח ועד עצרת שיזכור כל אחד מישראל שלא יוכלו ישראל לקבל התורה רק אוכלי המן שנפל לכל א' עומר לגלגולת לכן אמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם שש שנים תזרע שדך ותזמור כרמך ולא תתן לעניים כלום רק תאסף את תבואתה ותעשה אוצר לתבואה ולא תתן לעניים כלום לכן אני מצוה אותך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שיהיה שבת לי"י לשם י"י שכלם עשירים ועניים יהיו עיניהם תלויות לאביהן שבשמים שהוא יתן להם פרנסתם שש שנים. לא תזרע וגו' והיתה שבת הארץ לכם לאכלה דייקא שיהיו יד עניים ועשירים כלם שוה. לך ולעבדך וגו' כמ"ש במשפטים (שמות כג) ואכלו אביוני עמך והוא ע"ד משרז"ל (באבות) אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכי באותו שנה רואה העושר צער של עני שאין לו לא זריעה ולא קצירה כל השנה כולה ז"ש וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' שגם העושר יבא למדה זו ז"ש וצויתי את ברכתי לכם ועשת התבואה לשלש שנים ר"ל שכל הברכה שבא באסמיך הוא עבור התבואה שעשת לשלש השנים דהיינו כל שנה שלישית לשמיטה שהוא שנת המעשר עני באותו זכות תאכל ותאסף שנתת לכל שש שנים מן השמיטה עבור מעשר לעני. והנה ע"ז אמר ר"א בן הקפר אם לא שמרתם שמיטות ויובלות שהוא על ענין הצדקה שיאכלו אביוני עמך סוף שתעני ותמכור מטלטלין ואחר כך קרקעות אם לא יחזור לרחם על עני וסוף למכור ביתו ועצמו אם לא ירחם על העני ז"ש וכי ימוך אחיך הטעם שנעשה עני ומך הוא עמך לפי שלא גמל חסד עמך כשהיית אתה עני כי המדרש דורש (משלי כב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם י"י שהקב"ה הופך מנהגן שיעשה עני עשיר ועשיר עני וא"כ עתה מדבר הכתוב בזה שנתעשר וחבירו נעשה עני ומטה ידו הטעם שלא גמל חסד עמך כשהיית אתה עני לכן אתה לא תעשה כאשר עשה הוא והחזקת בו וחי עמך לעת הזאת ולא תאמר הלא די לי שאתן לו מעותי בריבית מה שלא עשה הוא עמי לז"א לא תקח מאתו וגו' כשם שעשה הוא ויראת מאלקיך שיהפך עוד הגלגול בעולם. את כספך לא תתן לו בנשך ר"ל כשתקח ממנו נשך אזי כספך מה שהוא עתה שלך תתן לו כי יחזרו הנכסים ממך אליו וילך המעות לטמיון. ולפ"ז זכות השמיטה שיהיה עשיר ז"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ר"ל שנת השמיטה נותנת לכם לאכלה על כל ו' שנים ויהיה פי' הפסוק ו' שנים תבצור ותזרע כרמיך ואספת בזכות שנה שביעית שיהי' שבת לי"ו ויהיה לעניים לאכול אותו זכות יהיה לכם לאכלה כל שאר השנים:
מגלה עמוקות
ל"מען ש"תי א"ותותי אלה בקרבו רזא עלאה שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. בהאי קרא ומבואר בכאן רזא דגלגולא שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. והוסיף אח"כ (שמות יד) שלישים על כולו בכאן היה שש מאות רכב ואח"כ הוסיף שלש והיה (שופטים ד) תשע מאות רכב ברזל. ונרמז בראשי אתוון בחושבן סיסר"א בשם שנשתרבבו הקליפות בימיו ד' ועמדו על ד' אח"כ בימי יעל ופרעה נקרא פה רע סוד גדול מסודות התורה שהוציא הקב"ה אח"כ (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל שיצא מז' בעילות שבעל אותו רשע מבעילות שלישית שאמר בלשון נקי (שופטים ה) שכב משא"כ בכל בעילות תאר בלשון מגונה (שם) כרע נפל (משלי טו) ולב כסילים לא כ"ן שהוא נוטריקון כ"רע נ"פל דאתמר עליהו (תהלים א) לא כ"ן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים משא"כ בביאה שלישית אתמר ביה שכב שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים והוא מיסוד הורה שבע"פ דכולהו אליבא דר"ע דתלמידיהו הוי. ז"ס פרעה פה רע כל יקר ראתה עינו שדרשו רז"ל על פסוק זה שהוא ר"ע (איוב כח) בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו רזא עלאה איכא הכא שמתחלה היה בסוד הטיקלא בתוך אותם יאורים דעליהו אמר פרעה (יחזקאל כט) יאור לי ואני עשיתי והוא עומד על היאור רזא דיאורים מבואר בזוהר בהא פרשתא והנה מתחלה היתה נשמתו וניצוצו בין אינהו יאורים רזא (שם) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ז"ס אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בין אינהו חמורים (שם כג) אשר בשר חמורים בשרם ודעת הקדמונים שאמר יעקב בראשית מט) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שהיה אז (שמות כג) רובץ תחת משאו אח"כ ברוב הימים (בראשית מט) וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול עול תורה (איוב כח) כל י"קר ראתה עינו ז"ס דאתמר גבי פרעה (שמות יד) ולא נשאר עד אחד גם אצל סיסרא ולא נשאר עד אחד שלא היה לו שום ענין רק עבור ר"ע שיצאה נשמתו באחד ואותו ניצוץ הוכרת לברא. (שופטים ד) ודבורה הנביאה שהיתה תאומה יתירה שנהרג עליה הבל שהוצרכה בסיבוב שלישי לשיר השירה ביום ההוא דייקא מה שלא שרתה בשעת יציאת מצרים (שמות יד) ויושע ה ביום ההוא אבל ותשר מרים והיא לא נזכרה בההוא שירה וניצוץ בעלה היה ברק (תהלים יח) ברק ויפיצם לכן נקרא בן אבי נועם כי הוא מרא דמזמור (שם צ) ויהי נועם י"י אלהינו שתיקן ע"ש (משלי ג דרכיה דרכי נועם לכן נקרא (ד"ה א ד) אבי סובו (שם) אבי זנוח (שם) אבי גדור לכן אמרה דבורה (שופטים ד) אפס כי לא יהיה תפאר"תך על הדרך דרגא דמשה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. גם ר"ע לקיבלה בתורה שבע"פ (איוב כח) בצורות יאורים בקע כל יקר ראתה עינו יותר ממה שראה משרע"ה והנה המלך נהפך למשנה ואח"כ בדור ההוא ואז פרע הקב"ה לדגים שבים שנחל (שופטים ה) קישון גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין