פרשנות מצטטת על תהילים קכט:ג

כבר זכרנו בפתיחת דברינו בזה הסדר שבית הפרס טמא והוא מדרבנן ושהוא ב' מינים וזה אחד מהן והוא החורש את הקבר והוא אשר יקרא בית הפרס להתפשטות הקבר על כלו תרגום (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל [על צ"ל המשכן ופרס ית פרסא על משכנא] ופרסיה למשכנא ואמר שמי שחרש במקום שבו קבר הנה הוא ישים בית הפרס מזה המקום אשר בו הקבר בארך מאה אמה מזה הארץ אשר חרש והפכה וזהו אורך מענה ומענה הוא הקו אשר יקוה אותו המחרישה על ארך השדה אמר הנביא (תהילים קכ״ט:ג׳) על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם וכן ישים בית הפרס מאה אמות ברוחב ומקום בן מאה אמה על מאה אמה הוא בית ארבע סאין לפי שבית סאה נ' על נ' כמו שביארנו פעמים: ורבי יוסי אמר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית חמש סאין וזה מאה וי"א אמות וג' רביעי אמה בריבוע בקירוב ותנא קמא אמר בית ארבעה סאין היה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו תנא קמא אות נדע בו שיעור ארבע סאין כמה הוא כאשר היה המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע קב כרשינין על תוספת המחרישה והוא אשר תקרא בורך המחרישה לפי שהוא דומה לארכובת האיש והיה המקום אשר בו אלו הגרעינים ינקבו שיעור שיצא ממנו גרעין א' מגרעיני אלו הכרשינין עוד ילך החורש עם המחרישה והגרעינין יפלו עד שיעברו אלו כולן ובלא ספק כי כאשר ישאר השארות מועט מאלו הגרעינים הנה הם לא יפלו בצד א' אלא אחר נענוע הרבה אבל יהו הגרעינים בסוף המחרישה רחוקים קצתן מקצתן ואמר כי כאשר יצמחו שלשה גרעינים זה בצד זה שם יכלה בית הפרס והוא שיעור ד' סאין וכבר ביארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד אבל לא במעלה ואמר שר' יוסי יאמר כי כאשר נחרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית הפרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או המדבר ואין הלכה כר' יוסי בשני המאמרים:

(ב) והיו חורשין ע"ג המענה כו' בטרשין. בב"ר שם הלשון שאחיו היו חורשין במישור והוא הי' חורש בהר, וקרובים דבריהם להיות שוין, רק בלשונות מתחלפים, שהמענה דכאן הוא המישור דב"ר, כי במישור דרך לעשות מענות ולא בהר שאין הבקר יכול לעבור בכליו שם כראוי וכדתנן בפ"ב דפאה וכל ההרים כו' אע"פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו (מיהו באהלות ר"פ י"ז מלא מענה כו' במורד ובמעלה כו' ע"ש ברע"ב, משמע קצת שגם במעלה ההר שייך מענות), וטרשין דכאן שפירושו מקום קשה של אבנים וסלעים הוא הר דב"ר, שבהרים מצוים טרשין, וכמ"ש בב"ר פכ"ג ההרים נעשו טרשים ע"ש במ"כ, וע"ל ס"פ י"ד, וכמ"ש רש"י שלהי סוטה (מ"ו ע"ב) ובב"מ (פ' ע"א) שההרים של אבנים וסלעים^*וז"ש בסוטה (ל"ו ע"ב) דחברון טרשים, שחברון היא בהר, וז"ש בכתובות (ס"ה ע"ב) שבמקום הרים צריך מנעלים חדשים כל מועד, שמפני קושי האבנים שבהרים הם נקרעים מהרה וכמ"ש בשיטה מקובצת שם בשם רש"י במ"ק: ע"כ וכמ"ש [מלכים א ח] חוצב בהר, ולשון על גבי דנקט במענה (אף דיותר הי' מכוון לשנותו בטרשין שהן בהר ובגובה), נראה דתפס כלישנא דקרא (תהלים קכ"ט) על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם, וללמדינו לפי דרכו בלשונו, שפי' למעניתם הוא לשון מענה כדהכא, וכן פירש"י וראב"ע שם, (ושלא כדברי התרגום שתרגמו למורניתהון, אשר לפ"ד מוסף ערוך ע' מרן השלישי שהוא שבט בלשון יוני, משמע דכוונת התרגום לפרש למעניתם, לשון עינוי בשבט עברתם.):

מענה. מלשון הכתוב האריכו למעניתם. הר"מ: