פרשנות מצטטת על תהילים קמב:ג

בעבור זה עשה ה' לי: אני עושה החג הזה ואני אוכל מצות בעבור מה שעשה ה' לי (רשב"ם ורמב"ן). זֶה וזוּ ענינם אשר, עם זו יצרתי לי (ישעיה מ"ג כ"א), עם זו גאלת, עם זו קנית, בארח זו אהלך (תהלים קמ"ב ג'), הר ציון זה שכנת בו (שם ע"ד ב'), אל מקום זה יסדת להם (שם ק"ד ח'), וזה אהבתי נהפכו בי (איוב י"ט י"ט); מלת זו נגזרת מן דִי שענינו בארמית אשר, כמו שמלת זה נגזרת מן דֹא ודֵין, וכל בל' אשכנז so נאמר להוראת אשר; והרמבמ"ן כתב כי הטעמים מסכימים יותר עם פירוש רש"י וראב"ע (בעבור שאקיים מצותיו עשה ה' לי) ואין הדבר כן כי גם מלת זו בעם זו גאלת, עם זו קנית, עם זו יצרתי לי, בארח זו אהלך היא בטעם מפסיק, ודבוקה למלה שלפניה, כמו מלת זה במליצה בעבור זה עשה ה' לי.

ד הא דמחויב להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה כנראה שהוא מ״ע מ״ה וכדדדיש בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ולמה לא מנאם הר״מ ז״ל למ״ע בפ״ע לא כאן בה׳ ק״ש ולא בפתיחה על הלכותיו כתב רק מ״ע אחת לקרות ק״ש לבד וגם במנין המצות לא מצאתיו כעת ובפריי לא״ח בהלכות פסח עמדתי על זה אם ספור יציאת מצרים מ״ע תמיד בכל יום א׳ ביום וא׳ בלילה למה מנאם הר״מ ז״ל בהלכות חמץ ומצה בפתיחה ח׳ לספר ביציאת מצרים באותו הלילה וגם על הקרא קשה והגדת לבנך כו׳ והא בכל יום מחויב בלילה ג״כ וכ״ת והגדת באורך ובהוצעה (עיין רמ״א על התורה פ׳ חיי שרה הגיד״י נא לי בת מי את ובתהלים קמ״ב אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגי״ד) זה לא ניתן להאמר כלל דודאי נוסח הגדה הכל דברי חז״ל ומ״ה כי אמר ה׳ הוציאנו ממצרים יצא ושלשה דברים פסח מצה ומרור דצריך למימרינהו הכל מדרבנן וכדבעינן למימר שם אי״ה: ומיהו יש לומר דביום מ״ע לומר יציאת מצרים אבל בלילה דאתיא מריבויא כ״ל ימי חייך להביא הלילות וכבר ידוע דכל מילי הבאים מריבוים לא נכנס במנין מצות ואינם מ״ע רק מצוה בעלמא מ״ה ויציאת מצרים באותו הלילה מצות עשה הוה. שהפרש יש בין מצוה בעלמא מן התורה ובין מ״ע כמו שיראה הרואם במנחות ע״ח א׳ בעומר יע״ש בתוס׳ ובדף ה׳ שם ובצאן קדשים יע״ש ובתוס׳ שבועות כ״ג ב׳ ד״ה דמוקי שהשבועה חלה על חצי שיעור דאין בו עשה רק מריבויא דכל חלב ואעשה אין חל כו׳ ואפשר נמי אי יש לו לקיים מצוה בעלמא ועשה גמורה דחי העשה גמורה למצוה בעלמא: ונאמר עוד דסובר הר״מ ז״ל כי למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך זכירה בלב סגי ודי בכך ובליל פסח צריך שיגיד בפה כדכתיב והגדת לבנך כו׳ וסתם הגדה נמי בפה (עיין מ״נ בשורש יגד ומ״ש בשמואל ב׳ י״ט ז׳ הגדת היום כי מתוך דבריו כאילו הגיד. אבל אמירה מצינו בלב עמ״נ שורש אמר דברים ז׳ י״ז וח׳ י״ז כו׳ וגם בשורש דבר שייך בלב ואין כאן מקומו) א״כ א״ש שלא מנה הר״מ ז״ל זה למ״ע: וכל זה צ״ע הלא מ״ע ול״ת בתחילת ספר המדע במחשבה הוא ומנאם ואי״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך:

ואין שיחה אלא תפלה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה - תימה דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כו:) אמרינן יצחק קבע תפלת מנחה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה דכתיב אשפוך לפניו שיחי וי"ל דתרוייהו איצטריך דתרוייהו מלמדים זה את זה דאי מקרא דיצחק הוה אמינא שיצא בשדה לדבר עם שום אדם ולא לתפלה תלמוד לומר אשפוך לפניו שיחי אלמא לשון תפלה הוא ואי מאשפוך לפניו שיחי הוה אמינא דלשון תפלה הוא אכן אינו תפלה קבוע ת"ל קרא דיצחק דכתיב ביה לפנות ערב ולפנות משמע שכן היה דרכו בכל ערב והיינו תפלת מנחה: