פרשנות מצטטת על תהילים קמד:יד

ועוד שם בס' בפ"י בדרוש לשבת הגדול תקכ"ה, דקי"א ע"א וז"ל, דשמעתי משל ממורי זלה"ה, משל שהיה מלך אחד שעשה כמה מחיצות וחומות זו לפנים מזו, על פי אחיזת עינים, שהיו מסבבין את המלך, ובכל שערי החומות ציוה לפזר ממון. ויותר שהיה החומה לפנים,פזרו הון יותר כדי לראות זריזות וחשק בני המדינה, איך כל אחד מתחזק ומזרז עצמו לבא אל המלך, ויש שחזרו ם־.חר שקבלו ממון בשערי המלך, ויש שחזר בשער השני ויש בשלישי וכו', ומעט מזעיר שלא נכנס בלבם חשק הגשמיי לאסוף הון, כי אם לבא אל המלך, ואחר כמה טרחות שבאו אל המלך ראו שאין שום חומה ומחיצה, כי אם אחיזת עינים וכו', והנמשל מובן שהמלך הגדול הגבור והנורא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מסתתר בכמה מחיצות וחומות של ברול, כמו שאמרו בש"ם (ברכות דל"ב ע"ב) מיום שחרב בית המקדש וכו', והמחיצות הוא מחשבות זרות וביטול תורה ותפלה, כמו שכתוב בזוהר (עיין בזוה"ק פ' נשא דקכ"ג ע"א) כי הטוב הגנוז מסבב אותו החושך והקליפות יעו"ש אמנם אנשי דעת היודעים שכל מחיצות וחומות ברזל וכל לבושין וכיסויין הוא עצם מעצמותו יתברך שמו, דלית אתר פנוי מיניה, אם כן אין זה ההסתרות אצלו, כמו שכתבתי במקום אחר ביאור (תהלים קמ"ד) אלופינו מסובלים [לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קי"א] כשיודע שאלופו של עולם הוא בכל מקום אזי סובל הכל וכו', יעו"ש ודפח"ח. עכ"ל.

מכאן ואילך מדבר אל קצה השביעי שהוא כמו חוט השדרה בגוף האדם המעמיד ו' קצוות שהוא חביון עוזו של הקב"ה ועליו נאמר בספר יצירה קצוות מקום קדוש מוכן במקומו. (זה הגיר' לא מצאתי שם רק בפ' ד' משנה כ' אי' והן שש קצוות וכו'). והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כלן. והוא כנגד השבת וכנגד אלף השביעי שכלו שבת. מל"ה. (ואפשר שהוא ר"ת מזמור שיר ליום השבת ושעליו דרשו ליום שכולו שבת). וכל הנשמות דבוקות ונקשרות בכסא הכבוד אין פרץ ואין יוצאת.

יצוחו, שרש צוח מורה הרמת קול, ונמצא למעלה (כ"ד י"א) ובירמיה י"ד ב' ומ"ו י"ב ותהלים קמ"ד י"ד, לענין זעקת שבר, וכאן מורה הרמת קול לשמחה (ר' אליה בחור בנימוקיו).