רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
רמב"ן
כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ אָמַר לוֹ תִּקַּח מִנְחָתִי מִיָּדִי בַּעֲבוּר שֶׁרָאִיתִי פָּנֶיךָ שֶׁהֵם לִי כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, וְתִרְצֵנִי בְּקַבָּלַת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים רוֹצֶה אֶת יְרֵאָיו בְּקַבָּלַת מִנְחָתָם וְקָרְבָּנָם, כְּעִנְיַן "וְנִרְצָה לוֹ" (ויקרא א ד), "עוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי" (ישעיהו נו ז), מִלְּשׁוֹן "יְהִי רְצוּי אֶחָיו" (דברים לג כד), "וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" (תהלים מד ד), "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ" (שם קב טו), כֻּלָּם עִנְיַן חֵפֶץ וְחֵשֶׁק בְּדָבָר. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ג:י'), עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִמְחֹל לִי עַל סֻרְחָנִי, "וַתִּרְצֵנִי", נִתְפַּיַּסְתָּ לִי. וּכְבָר אָמַרְתִּי (רמב"ן על בראשית ל"ב:כ"א) שֶׁאֵינֶנּוּ טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַזְכִּיר עָוֹן: