פרשנות מצטטת על דברים כב:יג

מתני' בתולה - הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה ניקנית (קדושין דף ב.) משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה (דברים כ״ב:י״ג) האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא והא דלא תנן בפ"ק דקידושין (דף יד:) העבד עברי אף על פי דכתיב בקרא (שמות כ״א:ב׳) כי תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך הש"ס לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה' אע"ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה (ביבמות דף קיד:) האשה שנתארמלה (לקמן כתובות דף טו:) האיש מדיר את בנו בנזיר (נזיר ד' כח:):

ובעלה. לא כתיב ובא אליה כלשון הכתוב כ״ב י״ג אלא ובעלה משמעו דוקא גמר ביאה וכמש״כ לעיל כ״א י״ג בפי׳ תבא אליה ובעלתה. והנה איתא בקדושין דף י׳ א״ל תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ומסיק כל הבועל דעתו על ג״ב ונתקשו התוס׳ הרבה מסוגיא דיבמות דנ״ה דאיתא שם דהעראה קונה. והגאונים והרי״ף חילקו בין קדושין לקנין חופה ונשואין. ולא נתבאר מקור החילוק ונראה משום דלשון בעילה משמעו דוקא גמר ביאה. ולענין קדושין נ״ל דביאה קונה מדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה. או מדכתיב בעולת בעל כמבואר שם ד״ט. מש״ה אינה נקנית אלא בגמר ביאה משא״כ קנין חופה ונשואין דלאו מלשון בעילה נ״ל. ולפי הפשט דלא מיירי כאן בקנין אלא כך משמעות המקרא דאפילו אחר שבעלה בגמר ביאה והרי הוא מקושר עמה בכל היותר אפשר וראוי לאישות מ״מ אם לא תמצא חן בעיניו אפשר לגרש. ולהלן אשמעינן קרא דאפילו באירוסין בעלמא בעי׳ גט בספר כמו נשואה כאשר יבואר. [והא דאיתא בקדושין דנ״ל קיחה קיחה לענין קדושין הוא ג״ש המקובל. וכוונה שניה במקרא כי יקח בכסף או ובעלה היינו שיקנה בבעילה. אבל פשטא דקראי פי׳ כי יקח היינו נשואין ואפילו בעלה בגמר ביאה. ומכאן נ״ל דמהני גט אפי׳ לנשואה]:

נשאת - הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש (קדושין דף מא.) לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א אפי' בעל כרחה כדמשני (שם דף ב:) גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה: