פרשנות מצטטת על דברים כב:יד

כשקראתי שוב את דברי "אור החיים" הק' כאן: "שכל ספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה'", הוקשה לי: הרי ישנן כמה וכמה מצוות שנתחדשו בספר זה כמו עדים זוממים (להלן יט, טז-כא), אשת יפת תואר (להלן כא, י-יד), בן סורר ומורה (להלן כא, יח-כא), מוציא שם רע (להלן כב, יג-יט), גירושי אישה (להלן כד, א-ד) וייבום (להלן כה, ה-ו)? צריך לומר שבעל "אור החיים" הק' מודה לדברי הקדמתו של הרמב"ן לספרנו, שם מבואר שגם המצוות שמופיעות לראשונה בספרנו נאמרו כבר למשה בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה. (פ' דברים תשס"ב)

יבמה יבא עליה בכ"מ יאמר בלשון אל. כמו אל אשת אחיך (בראשית ל"ח ח'), מה תתן לי כי תבא אלי (שם ט"ז), ואל אשת עמיתך (ויקרא י"ח כ') ואקרב אליה (דברים כ"ב י"ד) ועוד הרבה, והנכון שיאמר גם כאן יבמה יבא אליה, וההבדל בין אל לעל שאל מורה השתוות בדבר מה. ועל יורה שאין עדיין השתוות. ולכן למד מזה בספרי שאם בא עליה בין בשוגג ובין באונס שאין השתוות ביניהם ואפי' אחד מהם באונס ואחד מהם ברצון שאף בזה לא היה בהם השתוות קונה, וגם באחות אשה נאמר ג"כ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה, ולמדו חז"ל בגז"ש שבא לומר שאף במקום יבום שנא' בה עליה ג"כ לא תקח ומזה למדו שהעריות אינן מתייבמין, ובספרי כאן למד מדכתיב ולקחה דהיה לכתוב ולקח וכן כתיב ויבמה דהיה לכתוב רק ויבם שבא למעט עריות וצרות:

מִתְאַנֶּה. לְשׁוֹן עֲלִילוֹת דְּבָרִים.

להתגלל. לִהְיוֹת מִתְגַּלְגֶּלֶת עָלֵינוּ עֲלִילַת הַכֶּסֶף וְלִהְיוֹתָהּ נוֹפֶלֶת עָלֵינוּ; וְאֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם וּלְאִסְתַּקָּפָא עֲלָנָא הוּא לְשׁוֹן לְהִתְעוֹלֵל, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן עֲלִילַת דְּבָרִים – תַּסְקוּפֵי מִלִּין, וְלֹא תִרְגְּמוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא וּלְהִתְגּוֹלֵל שֶׁתִּרְגֵּם לְאִתְרַבְרָבָא, הוּא לְשוֹן גֻּלַּת הַזָּהָב (קהלת י"ב), וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה (נחום ב'), שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַלְכוּת: