אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם׃
מנחת שי
עלית כלך. כתוב במכלול דף רס"ה כלך בקמץ ובמקצת ספרים הוא בצירי ע"כ. ונ"ל להכריע מן המסורת שהוא בקמץ שכן נמסר על פסוק זה כלך ג' ושנים האחרים הם כלך יפה רעיתי דשיר השירים אסף אאסוף יעקב כלך (מיכה ב׳:י״ב) וגם במסרה קטנה נמסר על כל אחד מהם ג' קמץ:
מלבי"ם באור המילות
ויאסף כל הגוים ויקבץ כל העמים. יש הבדל בין גוים ובין עמים, שגוים הם הקבוצים הפחותים שא"ל מלך והעמים י"ל מלך (כמ"ש ישעיה א' ג' ובכ"מ), (ולפעמים יציין בשם גוי גוי גדול יותר משם עם. ויש הבדל בין אסף ובין קבץ שהמקבץ מקבץ נפזרות והאוסף יאסף את המקובץ אל רשותו, כמ"ש ישעיה י"א, מיכה ב' י"ב), עפ"ז יאמר שגוים הפחותים הם עצמם נתקבצו אליו והוא אספם אל רשותו, ועמים החשובים קבץ אותם בחזקה:
שד"ל
כדברם, כאלו הם במקום מרעה שלהם, כמו כעדר בתוך הדברו (מיכה ב' י"ב) לשון מדבר, ונקרא כן על שם שנוהגים בו הבהמות (תרגום וינהג ודבר), כענין וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג' א'), והמקרא קצר, כבשים ירעו בחרבות מחים.