עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם׃ (פ)
הטור הארוך
איש על דגלו באותות. פירש"י כל דגל היה לו מפה צבועה בגוון אבנו הקבועה לו בחשן. ור' אברהם כתב סימנין היו בכל דגל. וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מדרש דודאים ובדגל יהודה אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים שור מטעם בכור שור הדר לו ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל. והיה אהל מועד באמצע ומחנות הלוים סביביו בתוך המחנות כענין שהזכיר בספר יצירה והיכל קדוש מכוון באמצע. והנה הפיאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח כי הוא נוסע בראשון כמו שצוה הכתוב יהודה יעלה בתחלה וראובן בדרום לכבוד הבכורה והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה ודגל אחד לבני רחל במערב ודגל בני השפחות בצפון אחרונים. ועוד ראיתי במדרש כשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סבב לכסאו ד' רוחות ולמעלה מכולם כסא הכבוד וכנגדן סדר למטה למשה אמר הקב"ה למשה מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה ועליו מטה זבולן שהוא בעל עשירות כד"א לחוף ימים ישכון וכתיב שפע ימים ינקו ראשונה יסעו כדכתיב ויעבור מלכם לפניהם. דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהיה כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באים בשביל תשובה ועליו גד שהוא בעל גדוד ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו ושנים יסעו שהתשובה שניה לתורה. מערב אוצרות שלג וברד וקור וחום וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה ושכינה תמיד בגבול בנימין שנאמר לבנימין אמר וגו' ושלישים יסעו נאה לתורה גבורה שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם החשך יוצא לעולם כנגדו שבט דן שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם ועליו שבט אשר מאיר על החשך שנ' וטובל בשמן רגלו ועליו שבט נפתלי שהוא מלא ברכה לאחרונה יסעו שכל העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים:
רמב"ן
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת – כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ מַפָּה צְבוּעָה תְּלוּיָה בּוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּעֵין אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַּחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ כָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת דִּגְלוֹ - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ב׳:ב׳). וְכָתַב ר״א (אבן עזרא על במדבר ב׳:ב׳): סִימָנִים הָיוּ בְּכָל דֶּגֶל, וְקַדְמוֹנֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהָיָה בְּדֶגֶל רְאוּבֵן צוּרַת אָדָם וּמְצֻיָּרִים עָלָיו דּוּדָאִים, וּבְדֶגֶל יְהוּדָה צוּרַת אַרְיֵה כִּי בּוֹ הִמְשִׁילוֹ יַעֲקֹב (בראשית מט ט), וּבְדֶגֶל אֶפְרַיִם צוּרַת שׁוֹר מִטַּעַם ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ״ (דברים לג יז), וּבְדֶגֶל דָּן צוּרַת נֶשֶׁר, עַד שֶׁיִּדְמוּ לַכְּרוּבִים שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. וְהָיָה אֹהֶל מוֹעֵד בְּתוֹךְ הָאֶמְצַע, וּמַחֲנֵה הַלְוִיִּם סְבִיבָיו בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁהוּזְכַּר בְּסֵפֶר יְצִירָה, וְהֵיכַל קֹדֶשׁ מְכֻוָּן בָּאֶמְצַע. וְהִנֵּה הַפֵּאוֹת תְּחִלָּתָן מִן הַמִּזְרָח כְּמַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַחֲרָיו הַדָּרוֹם וְאַחֲרָיו הַמַּעֲרָב וְאַחֲרָיו הַצָּפוֹן. וְשָׂמוּ דֶּגֶל יְהוּדָה בַּמִּזְרָח כִּי הוּא נוֹסֵעַ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הַנָּגִיד, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה ה' ״יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה״ (שופטים א ב ושם כ יח), וּרְאוּבֵן בַּדָּרוֹם לִכְבוֹד הַבְּכוֹרָה. וְהִנֵּה שְׁנֵי הַדְּגָלִים הַסְּמוּכִים הָיוּ לְלֵאָה עִם בְּכוֹר שִׁפְחָתָהּ הַנּוֹלָד עַל בִּרְכֶּיהָ, וְדֶגֶל אֶחָד לִבְנֵי רָחֵל בַּמַּעֲרָב וְדֶגֶל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת בַּצָּפוֹן אַחֲרוֹנִים. וְעוֹד רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ (במדב״ר ב ט): וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא הקב״ה אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם, כָּךְ סִבֵּב לְכִסְאוֹ אַרְבַּע חַיּוֹת, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּן כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּכְנֶגְדָּן סִדֵּר הקב״ה הַדְּגָלִים לְמֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: מִזְרָח שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא אוֹר לָעוֹלָם - יְהֵא כְּנֶגְדּוֹ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּעַל מְלוּכָה, וְעָלָיו שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, וְעָלָיו מַטֵּה זְבוּלֻן שֶׁהוּא בַּעַל עֲשִׁירוּת, כְּמָה דִּכְתִיב "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט יג), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ" (דברים לג יט). יִסְעוּ בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב יג). דָּרוֹם - טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, יְהֵא כְּנֶגְדּוֹ רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה מִדָּה טוֹבָה וְרַחֲמָיו שֶׁל הקב״ה בָּאִין לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. וְעָלָיו גָּד שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּרָה, רְאוּבֵן בִּתְשׁוּבָה וְגָד בִּגְבוּרָה וְשִׁמְעוֹן בָּאֶמְצַע לְכַפֵּר עָלָיו. וּשְׁנִיִּים יִסָּעוּ, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא שְׁנִיָּה לַתּוֹרָה. מַעֲרָב - אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין, וּשְׁכִינָה לְעוֹלָם בַּמַּעֲרָב בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״ (דברים ל״ג י״ב). וּשְׁלִישִׁים יִסָּעוּ, נָאֶה לַתּוֹרָה וְלַתְּשׁוּבָה גְּבוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר אָדָם בַּתּוֹרָה וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. צָפוֹן - מִשָּׁם הַחֹשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם, וּכְנֶגְדּוֹ שֵׁבֶט דָּן, לָמָּה שֶׁהוּא הֶחְשִׁיךְ הָעוֹלָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן״ (מלכים א' י״ב כ״ט). וְעָלָיו שֵׁבֶט אָשֵׁר לְהָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ״ (דברים ל״ג כ״ד). וְעָלָיו שֵׁבֶט נַפְתָּלִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּרָכָה. "לָאַחֲרוֹנָה יִסְעוּ", שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלֵךְ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים. וְעוֹד דּוֹרְשִׁים שָׁם כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים וְכוּ' שָׁם בַּמִּדְרָשׁ, הָיָה הַכֹּל בְּחָכְמָה וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ יַזְכִּיר הַכָּתוּב הַכֹּל בִּפְרָט:
העמק דבר
הוא עובר לפניך. הנה ראינו בפ׳ זו ארבע לשונות של השגחה. הוא עובר לפניך. הוא ההולך עמך. הוא ההולך לפניך. הוא יהיה עמך. והכל בדיוק. ויש להקדים לשון הגמרא פסחים ד״ז אמר שמואל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא א׳ רנב״י דא״ק וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא ויעבור מלכם לפניהם. וקשה למאי אמר שמואל בלשון שנצרך לפרש. לימא קודם או לפני עשייתן. ותו במאי פליגי הני אמוראי בהבאת פסוקים אלו. וכי דבר חכמה יש להביא פסוק אחר. אלא ע״כ יש בזה כונה עמוקה. דלפני או קודם היה במשמע עוד שלא התחיל במצוה כלל. מש״ה אמר לשון עובר דמשמעו סמוך ממש שיאחז בידו דבר המצוה. ואז יתחיל לברך. וזהו משמעות המקרא ויעבור מלכם לפניהם. שברור שאין המלך מתחיל לילך עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול. אמנם ויעבור את הכושי עוד פירושו בא״א. שהרי הכושי הלך לפני אחימעץ. ואחימעץ רץ מאחוריו ועבר עליו ולפניו. וה״נ יש להחל הברכה. ואח״כ לעשות המצוה ולגומרה ואח״כ לגמור הברכה. ושני הפירושים אמת דמצוה שאפשר לעשות באמצע הברכה כמו קשירת תפלין מילה וכדומה. יש לברך לפני התחלת המעשה. ולעשות ולגמור את הברכה. משא״כ מצוה שא״א בכך כמו אכילת מצה ותק״ש וכדומה א״א אלא לברך קודם התחלת המצוה. אבל מכ״מ סמוך ממש. שיהא אוחז במצה או בשופר:
דרך חיים
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ועטרת תפארת בראשך. ומלאך שליח מן קדמי מדבר ברישיכון שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב׳:י״ג):