פרשנות מצטטת על תהילים עח:יז

התאוו תאוה. מדברי המשורר מבואר כי לא תאוה בלבד היתה, כי היו כופרים גמורים ביכלתו ית', שאמר (תהילים ע״ח:י״ז-י״ח) ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה וינסו אל בלבבם לשאול אכל לנפשם וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, לפי"ז נראה לפרש מלת תאוה מענין עד תאות גבעות עולם (ויחי מ"ט) שפירושו גבול, וכן והתאויתם לכם לגבול (מסעי ל"ד יו"ד) וטעם התאוו תאוה הגבילו גדר וגבול בו ית' לאמר זה יש ביכלתו לעשות וזה לא, וכלשון המשורר שם וקדוש ישראל התוו, שייחסו לו גבול וגדר עד כמה כחו מתפשט, לכן סתם הכתוב ולא אמר התאוו תאות בשר כמבואר אח"ז, כי רצה לכלול בלשון התאוו תאוה גם המרי הגדול שהיה בלבם עליו ית', לכן אמרו רבותינו בספרי על היד ה' תקצר אינם מבקשים אלא עלילה יאמרו קצרה יד ה' ואין בו כח לתת לנו שאלתינו:

למרות עיני כבודו, כמו למרות עליון בציה (תהלים ע"ח י"ז) והוא הפעיל, כמו כי המרו את רוחו (תהלים ק"ו ל"ג); ואע"פ שהוא משרש מרה, נ"ל שעיקרו מרר, וענינו הבאת כעס באחרים, באופן שתגבר בו המרה (fiele), ומזה אל תַּמֵר בו (שמות כ"ג כ"א) משרש מרר, אל תגביר בו המרה. ואחר כך הושאל שרש מרה על כל סרבנות ומיאון לשמוע בקול אחרים (מפני שהסרבנות מביאה לידי כעס, כשאדם רואה חברו שאינו שומע בקולו) ואמרו כי פיהו מריתי (איכה א' י"ח), ולא מרו את דברו (תהלים ק"ה כ"ח), וכן כאן למרות עיני כבודו להקניט ולהכעיס עיניו הנכבדות והקדושות, כלומר עושים לנגד עיניו מעשים שבראותו אותם יכעס.