פרשנות מצטטת על תהילים קטז:א

זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן כו':
תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה):

דף יז ומצפצפין ועולין. שנאמר זכריה יג והבאתי את השלישית באש. ועליהם אמרה חנה שמואל א ב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. וב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד תהלים קטז אהבתי כי ישמע ה' ועליהם נאמרה כל הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע. בינונים דאמרי ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד דוקא שאין בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן. מאי ניהו קרקפתא דלא מנח תפילין. אבל אם בכלל מחצה עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן. מבצבצין ועולין כדכתיב והבאתי את השלישית באש ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה וגו'. אבל אם עונותיהם מרובין מזכיותיהן ובכללן עון פושעי ישראל בגופן. וכן פושעים אחרים בגופן והעוברי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. שנאמר מלאכי ג ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות והאפיקורסין ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושנתנו חתיתם בארץ החיים והם הפרנסים המטילין אימה על הציבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות שנא' ישעיה סו ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'. הא דאמרי' לעיל רשעים גמורים דהיינו רוב עונות נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם אע"ג דכתיב בקרא דניאל יב דראון עולם לא בעי למימר שאין להם תקנה לעולם אלא נידונין י"ב חדש ושוב באין לעולם הבא אחר שכלה דינם בגיהנם י"ב חדש. ודראון כמו די שראו אותו העולם נמצא ששה חלוקים בדיני העולם הבא. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה"ב: בינונים וליכא בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן ורב חסד מטה כלפי חסד: אבל יש בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ומבצבצין ועולין: רובן עונות ואין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש ואחר שסבלו את דינם י"ב חדש באין לחיי העוה"ב: רובן עונות ויש בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים: אבל הצדוקים והבייתוסים והמסורות יורדין לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. רב אלפסי ז"ל גורס קרקפתא דלא מנח תפילין לעולם. אבל בספרים לא נמצאת גירסא זאת אלא קרקפתא דלא מנח תפילין. ופר"ת הנמנע מתפילין בשביל שהמצוה בזויה עליו מה תועלת יש ברצועות הללו. אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי כדאמרי' בפרק במה טומנין (שבת דף מט.) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפלה מ"מ לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן. א"ר יהודה אמר רב כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אין רואה בן ת"ח. שנאמר איוב לז לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב: ובה"א ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד. ר"א אומר כובש שנאמר מיכה ז ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ר' יוסי בר חנינא אומר נושא שנא' מיכה ז מי אל כמוך נושא. תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דכי איכא רוב עונות מיחשב בהדייהו. תנא דבי רבי ישמעאל גם הוא בא לפרש מילתא דב"ה ואומר דאינו כובש ולא נושא אלא עון ראשון שאדם עושה הקב"ה מעבירו ואינו נותנו לשאר עבירות. נמצא אם הוא שקול' הזכיות מכריעין כיון שאותו עון אינו עמהם. ואם הכף שקולה בלא אותו עון הקב"ה מחזיר אותן העונות והעונות מכריעין. והיינו דקאמר דוד תנה עון על עונם. ורב אלפס ז"ל כתב מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. פי' אדם כשר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא לידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייב בתחילה. שנא' איוב לג הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ואמר רבא עון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו. פי' אחר לגאון וששאלתם הא דתניא מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה דתנא דבי ר' ישמעאל באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלן ובתורת צדיקים הוא. ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מעונותיו הרי עברו עונותיו ראשון ואינן חשובין עליו ודומה כאלו לא עשאן. אבל אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כולן כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל אחד ואחד נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי השם. וזו היא פירושה דכך היא המדה. פי' מדה שביעית ששית משלש עשרה מדות שבפרשת ויעבור ורב חסד ב"ה אומרים מטה כלפי חסד. ופי' תנא דבי ר' ישמעאל לכל הני דאמרינן יורדין לגיהנם ה"מ היכא דמיית בלא תשובה אבל מת בתשובה מנכין לו מעונותיו שנאמר יחזקאל לג ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן של צדיקים: אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין כל פשעיו שנאמר מיכה ז נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע

מקום שנהגו לכפול. כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה׳ כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו: