במדבר ח:ב הפניות ומקבילות

בהעלותך את הנרות. במד"ר זש"ה כי אתה תאיר נרי. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לנו אתה אומר שנאיר לפניך אתה הוא אורו של עולם האורה דרה אצלך דכתיב ונהורא עימיה שרי'. ואתה אומר אל מול פני המנורה כו' הוי כי אתה תאיר נרי. אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם למה לעלות אתכם בפני העכומ"ז שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל וכו'. ביאור הענין על פי הקדמה שאמרנו כבר וכתבנו מזה באורך בהגהות לס' תיקוני זו"הק כי הבורא ב"ה הוא מאיר בחסדו הגדול לכל בריותיו ומשפיע שפע כל הצטרכות אמנם כדי שלא יתאחזו החיצונים לעשוק ההשפעה ההולכת לבנ"י כי העיקר נברא העולם עבור בנ"י כמ"ש במדרש בראשית. לכן צריך להיות גבול וצמצום להיות ההנהגה מדה במדה לשלם שכר לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו. ואע"ג דלית ביה מדה ודמיון נחית מדרגוי לאיתלבשא כפי המדות שעובדין אותו ובעובדא תליא מילתא וז"ס כל המצות שאין הקב"ה נצרך לבריותיו בשום ענין רק גזירת המלך הם המצות וכשיעשו רצונו אז ישפיע להם לבדם כל טוב ואין לאחר עמם. ועתה אם בנ"י עושי' המצות הם עושים השביל וצנור להשפעת הבורא ב"ה ומדה וצמצום. וז"פי המד' אמר הקב"ה לא שאני צריך לכם כי אני מאיר בחסדי הגדול ומשפיע לכם כ"ט אלא שתאירו לי דהיינו להגביל ההשפעה כדי שלא יתאחזו החיצונים והיינו להעלותכ' בפני כל העכומ"ז שיאמרו בעצמם ראו האיך ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכל והם עושים בזה גבול ושפע לאורו למשל ע"פ שבעת נרות המנורה המרמז על המלכות שממליכין את הבורא ע"י מדותיו ובאמת הכל הוא ברצונו הפשוט ואין שינוי בו בשום ענין. ויתר הדברים מבוארים במ"א בהגהות לספר גבורות ה' ולספר תיקוני זוה"ק ופירוש על ליקוטים מרב האי גאון ע"ש:

בפרשת בהעלותך. וידבר ה' אל משה כו'. איש איש כי יהיה טמא לנפש. ר"ל מי שטימא א"ע בעבירות ולא היה יכול להמשיך עליו הקדושה מפסח ראשון: או בדרך רחוקה. ופירש"י נקוד עליו לומר שלא היה בדרך רחוקה ממש אלא שהיה חוץ מאסקופת העזרה. ר"ל שהיה רחוק מהשי"ת ואינו יכול לומר ברוך אתה כאשר ידבר איש אל רעהו פנים בפנים: לכם. ר"ל שטימא א"ע והוא רק לעצמו: או לדורותיכם. שמחמת רוב עוונות הוא מביא באפס מה פגם להצדיק. וזהו הפי' טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. ר"ל מה שהטוב מתמעט לצדיק הוא מהמון רשעים רבים שעושים עבירות הרבה ומביאים לו פגם: ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום לחודש בין הערבים יעשו אותו וכו'. ר"ל שימשוך עתה הקדושה עליו ע"י תשובה כמו שמבואר בזוה"ק האי יומא כרוזא כריז מאן דבעי למחמא למטרוניתא יחמי ומהאי יומא עוד שבעא יומין תרעין פתיחין: והאיש אשר הוא טהור כו' וחדל לעשות הפסח כו' קרבן ה' לא הקריב במועדו. כי בכל מצוה צריך ליחד שם י"ה בו"ה כמו שאומרים קודם כל מצוה ומצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה כו' וזה קרבן ה' לא הקריב שלא קרב ולא עשה יחוד בשם הוי"ה ב"ה: במועדו. שלא יאמר מה בכך הלא יש כמה צדיקים שמיחדים שמו באהבה לז"א הכתוב במועדו. ר"ל שכל אחד ואחד יש לו מקום בפני עצמו בעולמות עליונים ומה שזה מתקן אינו יכול אחר לתקנם. וזהו כי את קרבן ה' לא הקריב במועד"ו שלא תיקן מקומו שהוא צריך לתקן: וכי יגור אתכם גר. שלא יאמר הן בעונינו נחשבנו כנכרים ואיך אוכל לעשות הפסח. הוא היחוד הקדוש. לז"א הכתוב וכי יגור אתכם גר. ר"ל אע"פ שהוא גר ועשה פסח לה'. ר"ל שבוודאי יכול לעשות תשובה כל זמן שהוא חי ולעשות יחוד שזהו תשובה תשוב ה שהיה עד עתה בדרך רחוקה שריחק ה משם הוי"ה ב"ה ועתה יעשה תשובה ותשוב הה: כחוקת הפסח וכמשפטו יעשה אותו. ר"ל שבודאי יכול לעשות היחוד כמו שאר הצדיקים ובזכות זה יבא הגואל צדק במהרה אמן:

דבר אל אהרן וגו' בהעלותך במדרש זש"ה יראו את ה' קדושיו כו' את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב כו' ואהרן לא הקריב כו' אמר לו הקב"ה כו' לגדולה מזו אתה מתוקן כו' אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות כו' אינן בטלין לעולם ע"כ (כי מאחר שאפרים ג"כ הקריב הרי נשלם כבר הי"ב שבטים נגד רגלי המרכבה) הנה אהרן נק' שושבינא דמטרוניתא ואחז"ל הבכור והמעשר וכבר כתבנו לעיל כי חכמה תתאה היא כלי לחכמה עילאה ואהרן שורש נשמתו מבחי' אבא והוא המעמיד כנ"י לפניו ית' וציוהו השי"ת שבהעלותו את הנרו' היא כנ"י לפניו ית' יעלה אותה כאשר היתה בשורש המחשבה וזהו שתהא שלהבת עולם מאליה לשון מע"ל י"ה כי עי"ן בא' מתחלף כמ"ש סוד שלהבת ברחיצת חמין בע"ש ועיקר העלתה וקבלתה ממנו ית' ע"י עמודא דאמצעית' היינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי ע"י הקצוות א"א לקבל שלא יתאחזו ח"ו החיצונים משא"כ לע"ל כשיהיו העולמות בתיקונם כתי' כי ימין ושמאל תפרוצו ולא יהיה פחד מעשו וישמעאל כי זרעך גוים יירש כו' וז"ש המד' הקרבנות הם בזמן בהמ"ק אבל הנרות אינן בטלים לעולם דלכאורה תמוה היכן הן הנרות בזמן הזה: ואם כוונתו יהא על נרות חנוכה כמ"ש המתפרשים הלא בגלות בבל גם מצות חנוכה עדיין לא היה ולפי מה שכתבתי יובן דזו ההכנה היתה בפרט על ימי החורבן עד שיהיה העולמות בתיקונן כי נשמת אהרן היא הכלי לזה וזהו אמרם ז"ל וכן הברכות כו' אינן בטלין לעולם כי ברכת כהנים על ידי בחינת אב"א ולזה נתקן בברכת כהנים האמורה מפי אהרן שצריך שיהא המברך מרכבה לפה אהרן ואמר הנתוב ויעש כן אהרן כו' כי יש צדיקים המלהיבים נשמות בנ"י לעבודתו ית' בתחלה ואח"כ לפעמים אין קיום ח"ו לאותן אנשים בתמידות בעבודת השם משא"כ אהרן קדוש ה' לא שינה מהעמדת כנ"י היא מטרוניתא קדישא לפניו ית' כל הימים שיהיה כלי למחשבה עליונה להאירם מאור הגנוז וז"ש במדרש גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירין לעולם ומהיכן הן מאירין מזיקוקי אור של מעלה הן חוטפין שנאמר לאור חציך יהלכו כי ח"ץ גימ' הוי"ה חס"ד ומשם מקבלין האור והתיבה עצמה ג"כ מורה לזה כי ח הוא חכמ"ה המשפיע לבי"נה וצ היא ינ ומשפיע לנו"ן ע"י הי' ומשם באה השפע לכנ"י ע"י הצדיק היינו יו"ד מחצי"ך ובשורש הוא לנוגה ברק חניתך שהוא כמין ברק והבן בזה: ואמר עוד גדול אור שלמעלה שלא ניתן לבריות אלא אחד ממאה שנאמר ידע מ"ה בחשוכא כי השם מ"ה הוא במילוי אלפי"ן ולכך דרשו רז"ל מ"ה לשם מאה ובכ"מ שתמצא דרש זה פי' בחי' מ"ה הוא נתחבר בשורש כל השרשים הנק' אפיסה הנק' למקובלים בשם חושך לרוב תעלומו ומשם מאירין החמה והלבנה הידועים ואמר אל מול פני המנורה כו' אר"י ב"ר נמנעה השמחה מן הרשעי' וניתנה לצדיקים היינו ע"י שתמנע השמחה מהרשעי' היינו החיצונים שלא יתאחזו ח"ו כו' וניתנה לבנ"י שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר כי עמודא דאמצעיתא נק' ב"ו על שם הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת כנודע בנ"ר היינו היחוד העולה נ"ר: וכביכול ע"י הכשרת מעשיהם מתלבש ית"ש בבחינת תפארת ישראל ומתייחד עמהם בג' יחודים העולי' נ"ר: