במדבר ל:ג הפניות ומקבילות

איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וגו' הכתוב מרמז להולך בדרך ה' ומתחזק לעבוד ה' ועושה לעצמו סייגים וגדרים כדי שיהיה כסא ומרכבה ליוצרו וזה כי ידור נדר לה' שהוא נודר ופורש א"ע מכמה ענינים לה' בכדי שיהיה בעצמו מכון ובית דירה ליוצרו ונמצא שע"י מחשבותיו אלו אתערותא דלתתא הוא מעורר עולם המחשב' שלמעלה כביכול להשרות בו שכינתו ולכן אמרו חז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך שע"י מחשבותיו בנדרים ופרישות הוא מנענע בחיי המלך הם מחשבותיו כביכול או השבע שבועה שענין שבועה נגזר ממלת שבעה ימי בראשית שהוא נשבע לעשות כך וכך כדי לחזק תוקף וקיום שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם כי כל כוונתו לאסור אסר על נפשו שתהיה נפשו אסורה ומקושרת בה' ולכן הנשבע הוא במלך עצמו כי בשבועתו הוא מתקשר במלך עצמו ואז אם כל כונתו בלתי לה' לבדו. לא יחל דברו האיש ההוא לא יעשה דבריו חולין כי כל דבריו אשר ידבר אפילו שיחתו חולין יהיה לו קיום והעמדה וכאשר יגזור כן יקום ככל היוצא מפיו יעשה דהיינו כפי שיאמר בפיו למשל לאחד בנים ולאחד חיים או מזוני יעשה המלך ב"ה בסוד ותגזור אומר ויקם וגו':

מתני׳ אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש:

‎אליכם אישים אקרא (משלי ח, ד), מי האיש הירא (דברים כ, ח), נבזה וחדל אישים (ישעיהו נג, ג), איש כי ידר נדר (במדבר ל, ג), אישה יקימנו ואשה יפרנו (שם ל, יד), ואם בית אשה נדרה (שם ל, יא), וילך אתה אישה (ש"ב ג, טז), איש האשה (שופטים כ, ד), ענין בעל. לאיש שתים חוברות איש (יחזקאל א, יא), איש אל עבר פניו (שם א, ט), איש לא נעדר (ישעיהו מ, כו), [ענינם כל אחד או אין אחר] (יעמאנד או ניעמאנד).