וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
שם משמואל
ובזה יש לפרש הכתוב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך שהם מקבילים לגוף ונפש ושכל כמובן שארץ הוא בדוגמת הגוף, ותולדות האדם הוא בצירוף כוחות הצפש ובית אביך הוא בשכל כענין שאל אביך ויגדך, והיינו שהתעוררות שבא לו מפאת קילקול גוף ונפש ושכל כנ"ל ילך לו מזה כי מעתה איננו מספיק לו זה, כי מפאת השלילות בלתי אפשר להשיג רק שיש סיבה ראשונה כנ"ל אך מהו סיבה הראשונה זה א"א להשיג בשכל אנושי אלא במראה הנבואה, וכענין שאמר ישעי' ואראה את ה' וכמ"ש וביד הנביאים אדמה, וזה אשר אראך היינו שאראה אותך במראה הנבואה את מראה כבוד ה':
שם משמואל
ונראה דהנה כתיב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, וברמב"ן שהי' נודד והולך וכו' עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת אז נתקיים אל הארץ אשר אראך, ויש להבין דלכאורה יותר יוצדק לומר אל הארץ אשר אומר אליך, שהרי אתה אומר שהכוונה הי' על האמירה, וגם באמת לא מצינו שהי' מראה לו אז את הארץ, ולמה אמר אשר אראך, ובהעקידה כתיב אל אחד ההרים אשר אומר אליך ושם לא מצינו אמירה כלל אלא ראה ענן קשור על ההר, ושם הי' לכאורה יותר צודק לומר אשר אראך, ושם יש לתרץ כי ראי' הוא לשון חיבור, כידוע מענין חוש הראות שהוא התחברות כח הראי' בדבר הנראה וכמו שספרו שיש עופות המחממים את הבצים שלהם בהבטתם עד שיעשו אפרוחים, וע"כ כתב שם וירא את העקום מרחוק ופרשו בו שהש"י עמד אז מרחוק ממנו דאל"ה לא הי' חשיב נסיון כלל לגבי אברהם ודביקתו, וע"כ י"ל דמה"ט כתיב אשר אומר אליך דכבר אמרנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ההפרש שבין דיבור לאמירה שהדיבור הוא חיבור המדבר והנדבר אבל אמירה הוא עצם המאמר בלתי חיבור וע"כ תאמר פלוני דיבר עם פלוני ולא תאמר פלוני אמר עם פלוני אלא לפלוני, וע"כ באשר אז הי' בלתי חיבור וקירוב לא אמר בו לשון ראי' שהוא נמי לשון חיבור אלא אומר שהוא בלתי חיבור, ומצינו בדברי חכז"ל לשון אמירה ע"י רמיזה דאשתעי במחוג, וכענין שאמר הכתוב השמים מספרים וכו' אין אומר ואין דברים, וע"כ אין סתירה בזה דכתיב אשר אומר ולבסוף הי' רק ע"י שראה ענן קשור על ההר אבל בכאן דכתיב אשר אראך ובאמת הי' דיבור לבד למה לא כתיב אשר אומר אליך או אשר אדבר עמך:
שם משמואל
ויש לומר עוד היות ידוע שהתורה היא נצחית ומאמר הש"י לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, עודנה כמו חי עומד וקורא בקול לנשמת ישראל בכל ערב שבת לך לך וגו' לעשות שלשה הבדלים מימי החול לשבת לקיים את הארץ וגו' שבשבת זוכין לבחי' ארץ ישראל כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שארץ ישראל שהיא האוקלים אמצעי השביעי מקביל לשבת שהוא יום השביעי ואמצעי תלת יומי קמי שבתא ותלת יומא בתר שבתא עכ"ד ועם זה מתקיים נמי אשר אראך שבשבת זוכין לבחי' ראי', וזה ענין אמרם ז"ל פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לי' בקדושא דבי שמשא, וזה ענין נר של שבת וזה שיסד האריז"ל בזמירות שלו נזמן לה השתא בפתורא חדתא ובמנרתא טבתא דנהרין על רישין, ועוד שם חדי סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין: