דברים ז:יב הפניות ומקבילות

ובענין הזה יש לפרש עקב תשמעון את המשפטים, היינו לשפוט את רוחו אם הוא הולך בדרך התורה, וכמה יש לו נטי' לצד הטוב, ומחמת שאדם ממשש בכל אבריו ולא נמצא בו מתום מכף רגל ועד ראש ממילא נשבר לבו בקרבו ומתמרמר על נפשו, ומזה בא האדם לידי תשובה בהכרח, וזה שאמרו בש"ס דן את יצרו כופהו לשוב בתשובה, ואז שורה בו אור נפש האלקי, כענין אני את דכא, ועל הנפש שורה רוח ועל הרוח שורה נשמה, והכל הוא מחמת הכנעה ושברון רוחו שמתמרמר על נפשו וגופו:

הָעִקָּר הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר – לִהְיוֹת הָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו: לְאַרְבָּעָה פָּנִים. הָאֶחָד. כִּי אֵין לוֹ לְהַבִּיט לְקַטְנוּת הָעֲבֵרָה. אֲבָל יַבִּיט לִגְדֻלַּת מִי שֶׁהִזְהִיר עָלֶיהָ. וְהַשֵּׁנִי. כִּי הַיֵּצֶר שׁוֹלֵט בַּעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת. וְאוּלַי תִּהְיֶה זֹאת סִבָּה לְהַתְמִיד בָּהֶן וְאָז יֵחָשְׁבוּ גַּם הֵם כַּחֲמוּרוֹת בְּהִצְטָרֵף עֹנֶשׁ כָּל פַּעַם. וּמָשְׁלוּ עַל זֶה מֵחוּט שֶׁל מֶשִׁי שֶׁהוּא נִרְפֶּה וְחָלוּשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִכְפְּלוּ אוֹתָהּ כְּפָלִים רַבִּים יֵעָשֶׂה עֲבוֹת חֲזָקָה. וְהַשְּׁלִישִׁי. כִּי בְּהַתְמָדָתוֹ עַל הָעֲבֵרָה נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. וְיִפְרֹק עֻלָּהּ מֵעָלָיו. וְלֹא יִשְׁתַּמֵּר מִמֶּנָּה. וְיֵחָשֵׁב עִם פּוֹרְקֵי עוֹל. וְכוֹפְרִים לְדָבָר אֶחָד. וְהָרְבִיעִי. כִּי אִם נִצְּחוֹ הַיֵּצֶר בְּדָבָר קָטָן. יְנַצְּחֵהוּ מָחָר בְּדָבָר גָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ כָּךְ לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְנֶאֱמַר (בראשית ד':ו'-ז') הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְגוֹ'. פֵּרוּשׁוֹ – לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלֹא אִם תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ וְתָשׁוּב אֵלַי שְׂאֵת. פֵּרוּשׁוֹ – תִּשָּׂא פָּנֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (איוב י"א:ט"ו) כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם. וְיֵשׁ לְפָרְשׁוֹ מִלְּשׁוֹן סְלִיחָה. וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. וְאִם לֹא תָּשׁוּב מֵאֲשֶׁר חָטָאתָ. לֹא הֶעָוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ לְבַדּוֹ יָלִין אִתְּךָ. כִּי הַיֵּצֶר רוֹבֵץ לַפֶּתַח לְהַחֲטִיא אוֹתְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. וְנוֹצֵחַ אוֹתְךָ תָּמִיד אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִצַּח אוֹתְךָ וְיָקֹשׁ לְךָ. וְגַם נִלְכַּדְתָּ וְלֹא שַׁבְתָּ. וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. לְהַדִּיחֲךָ. וְאוֹרֵב לְךָ בְּכָל עֵת. וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. אִם תִּרְצֶה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. עַל כֵּן תֵּעָנֵשׁ עַל הַחֵטְא אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיְּכֹלֶת לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרְךָ.

והיה עקב תשמעון. הכתוב מרמז היסוד לכל עבודת השי"ת להיות במדרגת עקב ונכנע ושפל כמ"ש חז"ל שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. וזש"ה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פי' אע"פ שתשמעו ותשמרו כל התורה תהיו בבחינת עקב. ואז ושמר ה' אלהיך ואהבך וברכך והרבך וסוף הכבוד לבא. והנה והיה עקב תשמעון נקוד בטעם מונח מונח רביע ומורה ג"כ ע"ז שלא יסתפק האדם בענווה ושפלות מועטת כי כל אשר ירבה יותר להקטין א"ע באמת ויהיה מונח מונח. והטעם הוא למטה תחת התיבה להורות על ההכנעה אז יזכה לבחי' רביע שהוא על האותיות. ורביע פי' שתהיה השכינה רובצת עליו כאמא דרביעא על בנין. וכמ"ש בתיקונים פי' טעם רביע ע"ש. וכן כאן והיה עקב כשתהיו בבחינת עקב אז תשמעון את המשפטים האלה ותזכו להיות מכון לשבתו יתברך: