וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
שם משמואל
ולפי דרכנו זה יש לפרש, דהנה זה שנאמר כי פנה אל אלהים אחרים איננו ענין ע"ז אלא קדושה במותר לך וכענין שבש"ס שבת (קמ"ט.) וצורה עצמה אפי' בחול אסור משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובנן של קדושים דלא הוי מסתכל אצורתא דזוזא, וע"כ הוידוי שלא הי' אלא על כי אין אלקי בקרבי שהוא סילוק שכינה שהוא מחמת ג' עבירות חמורות, ובודאי שבוידוי זה מתוקנים הג' עבירות, ומ"מ אין בזה אלא ישועה שלא יטבעו ח"ו בגלות, אבל עדיין עומדים בהסתרת פנים מפני שעדיין לא עשו תשובה על פנה כנ"ל שהוא קדש עצמך במותר לך: