וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃
שם משמואל
ובזה יש לפרש הכתוב פ' בשלח, וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד וגו', ולכאורה אינו מובן למה נתיראו הלוא מראש הגיד להם משה מאמר הש"י וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וגו' [ודוחק מאד לומר שמשה לא הגיד להם אלא ראשית המאמר, כמובן] ומה נתחדש להם עתה דבר שהביאם לידי יראה:
שם משמואל
ובזה יתפרש מה דכתיב וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד וגו', ולכאורה למה נתחדשה להם היראה הלוא כבר נאמר להם שישובו לפני פי החירות, ובודאי כל מה שכתוב שם אמר להם מרע"ה וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו, והמפרשים כתבו משום שראו את שר של מצרים נוסע לעזור למצרים, וגם זה איננו שוה לי כי אחר מאמר ה' והבטחתו לא נשארה שום יראה אפי' משר של מצרים כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו, כמו האומות למטה כן השרים למעלה:
שם משמואל
ונראה דהנה על הים כתיב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלא יראו מזרוע בשר שהרי כבר ראו בעיניהם נסים מפליאים ומכות בכורות שברגע אחד מתו רבים, והשי"ת יכול לעשות גם עם כל ההמון הזה להמיתם כרגע, אבל הפחד הי' מפני שראו את מצרים נוסע אחריהם שפירש"י בלב אחד כאיש אחד, שזה ענין קדושה שהסט"א הם ענפין מתפרדין, וכאשר ראום כאיש אחד חשבו שיש להם עתה כח מהקדושה ומזה נתייראו, ובאמת כן הי' אבל הכוונה לעורר לבב ישראל לתשובה ע"כ ניתן בהם כח קדוש, ודפח"ח, ויש לומר נמי בנ"ד דכתיב ארבע מאות איש עמו ולא כתיב אנשים אלא איש לשון יחיד שרומז שהם כאיש אחד בלב אחד ועוד דכתיב "עמו" ולא כתיב אתו, ובמדרש עמו כעמו מה הוא ממונה על ד' מאות וכו' כי ידוע דעמו משמע שווין עמו, וכענין שאמרו ז"ל בע"ע עמך במאכל עמך במשתה, והיינו שהם דבקים בעשו ושוין עמו בדעה אחת, ע"כ נמי ממונים ע"ד מאות כמותו, ושפט יעקב שזה נצמח מכח קדוש, ובזה יובן דברי המדרש שיעקב חשב תאמר שבא עלי מכח כיבוד אב, או מכח ישיבת א"י, והיינו מכח דבר של קדושה ע"כ נמצא בו האחדות שהוא כח קדושה, ובשביל זה כתיב ויירא יעקב מאוד כלשון שכתוב על הים וייראו מאד: