מילון על דברים 21:28

כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד, וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר כאלה: ויאמר, ויברא, ויגרש, וידם, ויהם, ויזכר, ויהמם, ויטרף, [בנ"וו וירם, ויהס, ויזכר, ויחמוס, ויטרף], כה חקת הלשון בכל המלים: והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), וברא יי' על כל מכון הר ציון (שם ד, ה), וגער בו, ונס ממרחק (שם יז, יג), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), ודרך על במותי ארץ (מיכה א, ג), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), וזכרתי את בריתי (בראשית ט, טו), וחלף ביהודה (ישעיהו ח, ח), ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל לו, כו), ויצאו וראו (ישעיהו סו, כד), ונועדתי לך שם (שמות כה, כא), וענו ואמרו (דברים כא, ז), כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך [נ"וו בהוסיפך] על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם (ישעיהו םו, ה), כבר אמרו. ובאמרך: ואמרו על אשר עזבו (דברים כט, כד) פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, הנה נתתי לכם (בראשית א, כט), כבר נתתי. ובאמרך, ונתתי את נקמתי (יחזקאל כה, יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.

‎על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי (הושע ז, יד), תקנו הפותרים יסורו ממני לא החליפו האותיות כי אם הסירו המלה מעקרה, ומלה אחרת הביאו תחתיה, ולא נכון לעשות כן, כי המלים נכונים הם וסדורים כמשפט, וכה מראה פתרון על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי, על רוב טובי יפשעו וימרדו בי, ויהיה מגזרת סורר ומורה (דברים כא, יח), ודבר סרה (דברים ג, ו), לשון מרי ומרדות הם.

‎הרביעי, וישב ממנו שבי (במדבר כא, א), קום ברק ושבה שביך (שופטים ה, יב), עלית למרום שבית שבי (תהלים סח, יט), וראית בשביה (דברים כא, יא), שבו ויבזו (בראשית לד, כט), והיו שבים לשביהם (ישעיהו יד, ב), את השבי ואת המלקוח (במדבר לא, יב), גם שבי גבור יקח (שם מט, כה), כי שבבים יהיה עגל שמרון (הושע ח, ו).

‎השני, בזללי בשר למו (משלי כג, כ), זולל וסבא (דברים כא, כ), ואם תוציא יקר מזולל (ירמיהו טו, יט), כי סבא וזולל יורש (משלי כג, כא), כרם זלות לבני אדם (תהלים יב, ט), כלם בעלי נפש המה בלענים וגרגרים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם, 'זלות' הוא מגזרת זולל (דברים כא, כ), 'ורום' מגזרת ראם (שם לג, יז), ורים (איוב לט, ט). וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל, אכלו שארו ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו. ודע, כי רוב השמות יש להם מגרעות ותוספות ותהפוכות, כמו: כתועפת ראם לו (במדבר כג, כב), ומקרני רמים עניתני (תהלים כב, כב), התקשר רים (איוב לט, י), כרום זלות (תהלים יב, ט), הן נמצא 'ראם ורים ורום' ענין אחד להם. וכמהו כתוא מכמר (ישעיהו נא, כ), ותאו וזמר (דברים יד, ה), הן נמצא 'תוא ותאו' ענין אחד להם. וכמהו, באר חפרוה שרים (במדבר כא, יה), כהקיר ביר מימיה (ירמיהו ו, ז), בור כרה (תהלים ז, טז), הן נמצא 'באר וביר ובור' ענין אחד להם. וכמהו, עיש על בניה תנחם (איוב לח, לב), עשה עשו כסיל וכימה (שם ט, ט). וכמהו, ואבני שיש לרב (דה״‎א כט, ב), רצפת בהט ושש (אסתר א, ו), ורוב שמות אשר 'בדברי הימים' סדורים כמשפט הזה, אבל מקצתם יורה על רובם.

‎השלישי, יקללו המה ואתה תברך (תהלים קט, כח), לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד), כי קללת אלהים תלוי (דברים כא, כג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י).

‎השני, ותלית אתו (דברים כא, כב), תלהו עליו (אסתר ז, ט), תלה ארץ (איוב כו, ז), ותלו עליו כל כבוד בית אביו (ישעיהו כב, כד).

‎השני, לא תתעמר בה (דברים כא, יד), והתעמר בו ומכרו (שם כד, ז), ענין סחורה.

‎הרביעי, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו סג, י), למרות עליון בציה (תהלים עח, יז), ימרה את פיך (יהושע א, יח), כי עם מרי הוא (ישעיהו ל, ט), שמעו נא המרים (במדבר כ, י), סורר ומורה (דברים כא, יח), ותהיינה מרת רוח (בראשית כו, לה), ענין סרבנות הם.

צפרן שמיר (ירמיהו יז, א), ונראה כי כן ועשתה את צפרניה (דברים כא, יב).

איתן מושבך (במדבר כד, כא), אל נחל איתן (דברים כא, ד), לפנות בקר לאיתנו (שמות ידף כז), והאתנים מוסדי ארץ (מיכה ו ב), באיתן קשתו (בראשית מט, כד), פתרון אחד להם, והם ענין אומץ ותוקף.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, על העגלה הערופה בנחל (דברים כא, ו), ואת ערפך הקשה (שם לא, כז), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד), ואם לא תפדה וערפתו (שמות יג, יג), הוא יערף מזבחותם (הושע י, ב), חשך בעריפיה (ישעיהו ה, ל).

‎השלישי, ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו (ש"ב יט, כה), ועשתה את צפרניה (דברים כא, יב).

‎אשר שנא ה' אלהיך (דברים טז, כב), שנא לרעהו (שם יט, יא), שנאי בצע (שמות יח, כא), שנואה לאה (בראשית כט, לא), הבן הבכר לשניאה (דברים כא, טו), כי גדולה השנאה אשר שנאה (ש"ב יג, טו), ויסיפו עוד שנא אתו (בראשית לז, ה), יראת ה' שנאת רע (משלי ח, יג), וינסו משנאיך מפניך (במדבר י, לה), כמשמעו.