מילון על שמות 30:53

‎אלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״‎ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).

‎מתחלק לענינים ולמחלקות רבים: האחד, לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא (שמות כ, ז), ישא ביום ההוא לאמר (ישעיהו ג, ז). ויש אשר ענינו מכה ושבירה, כאלה: כמעט ישאני עשני (איוב לב, כב), ממנו משפט ושאתו יצא (חבקוק א, ז), וישאם דוד ואנשיו (ש"ב ה, כא), ומשאתו לא אוכל (איוב לא, כג), ונשאו בדרך מצרים (ישעיהו י, כו). ויש אשר ענינו סליחה, שא נא פשע אחיך (בראשית נ, יז), כי נשא אשא להם (הושע א, ו), אשרי נשוי פשע (תהלים לב, א), נשא עון (ישעיהו לג, כד), נשא עון ופשע (שמות לד, ז), הלא אם תיטיב שאת (בראשית ד, ז). ויש אשר ענינו מלא הרצון, הנה נשאתי פניך (שם יט, כא), וישא יי' את פני איוב (איוב מב, ט), מלך יהודה אני נושא (מ"ב ג, יז), שאת פני רשע לא טוב (משלי יח, ה), אשר לא ישא פנים (דברים י, יז). ויש אשר ענינו עמס, כאלה: נשאתיכם עסוסות משא לעיפה (ישעיהו מו, א), רבץ תחת משאו (שמות כג, ה), כמשא כבד (תהלים לח, ה). ויש אשר ענינו נבואה, כאלה: ויחזו לך משאת שוא ומדוחים (איכה ב, יד), מה משא יי' (ירמיהו כג, לג), משא דבר יי' (זכריה ט, א), המשא אשר חזה (חבקוק א, א). ויש אשר ענינו הרמת קול, כאלה: וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא (דה״‎א טו, כב), ישאו בתף וכנור (איוב כא, יב), ישאו מדבר ועריו (ישעיהו מב, יא), ישאו קולם ירנו (שם כד, יד). ויש אשר ענינו מנין וחשבון, כאלה: כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל, יב), נשא את ראש (במדבר ד, ב), שא את ראש מלקוח השבי (שם לא, כו), מלה זאת היא רבת ענינים [נו"ול פנים] אבל מיעוטם יורה על רובם.

‎השני, כי תשא את ראש (שמות ל, יב), מה עצמו ראשיהם (תהלים קלט, יז), ומשנאיך נשאו ראש (שם פג, ג), וראה ראש ככבים כי רמו (אעב כב, יב), עבדיך נשאו את ראש (במדבר לא, מט), ענין מנין המה.

‎השלישי, וקדה חמש מאות (שמות ל, כד), ממיני סמנים הוא.

‎מתחלק לששה ענינים: האחד, בד בבד יהיה (שמות ל, לד), ענינו מדה במדה, בשוה. השני, בדד ינחנו (דברים לב, יב), בדד ישב (ויקרא יג, מו), יחדי. ישבה בדד (איכה א, א). השלשי, פרא בודד לו (הושע ח, ט), כצפור בודד על גג (תהלים קב, ח), ואין בודד במועדיו (ישעיהו יד, לא), ענין רץ ונס. הרביעי, ועשית בדים למזבח (שמות כז, ו), ועשית בדי עצי שטים (שם כה, יג), והובא את בדיו (שם כז, ו), ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל יז, ו). החמישי, בדיך מתים יחרישו (איוב יא, ג), לא אחריש בדיו (שם מא, ד), אשר בדא מלבו (מ"א יב, לג), כי מלבך אתה בודאם (נחמיה ו, ח), מפר אתות בדים (ישעיהו מד, כה), חרב אל הבדים (ירמיהו נ, לו). הששי, כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד (ויקרא טז, ד), מדו בד (שם ו, ג), בגדי פשתים המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אין קדוש כיי' (ש"א ב, ב), אל נערץ בסוד קדשים רבה (תהלים פט, ח), מקדוש ישראל (ירמיהו נא, ה), קדש קדשים הוא ליי' (שמות ל, י), ויקדש בם (במדבר כ, יג), בקרבי אקדש (ויקרא י, ג), והיה למקדש ולאבן גגף (ישעיהו ח, יד), והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל לח, כג).

‎את גגו ואת קירתיו (שמות ל, ג), העלתם הגגה (יהושע ב, ו).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, קטר יקטרון (ש"א ב, טז), מקטר קטרת (שמות ל, א), וקטר מחמץ תודה (עמוס ד, ה), לא תקטירו ממנו אשה ליי' (ויקרא ב, יא), וכסה ענן הקטרת (שם טז, יג), והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן (בראשית יט, כה), אש וברד שלג וקיטור (תהלים קמח, ח), כי הייתי כנאד בקיטור (שם קיט, פג).

‎השני, נסכתי מלכי (תהלים ב, ו), וסוך לא סכתי (דניאל י, ג), כי אם אסוך שמן (מ"ב ד, ב), ורחצת וסכת (רות ג, ג), ממשח הסוכך (יחזקאל כח, יד), והכן הסוכך (נחום ב, ו). ומגזרתם על בשר אדם לא ייסך (שמות ל, לב), ואם על ירחיקנו ויסך יקרבנו.

‎השני, יטפו ההרים עסיס (יואל ד, יח), נטפות מור עבר (שיר ה, יג), ועלימו תטף מלתי (איוב כט, כב), הלוך וטפוף (ישעיהו ג, טז), ענין טיפת מור [נ"וו מור ונטיפה] המה. ופתרון 'הלוך וטפוף תלכנה' כה הוא לפי הענין, הולכות בנות ציון נטופות בושם רקוחות במרקחת. וראוי להיות טפוף מגזרת נטף ושחלת וחלבנה (שמות ל, לד), וגמול המפעל יוכיח, והיה תחת בשם מק יהיה (ישעיהו ג, כד). וגם יתכן להיות טפוף מגזרת והטף אל־דרום (יחזקאל כא, ב), וכה יהיה פתרונו, הלוך וטפוף, ואמור תלכנה, מדברות גדולות ויוצא עתק מפיהם, המלה נוטה הנה והנה, נכונה לשתי פנים, ראויה לשני ענינים. ופתרון ועלימו תטף מלתי, תזל כטל אמרתי, ופיהם פערו למלקוש (איוב כט, כג) יוכיח.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, נטף ושחלת (שמות ל, לד), מיני סמים [נ"ב בשמים].

‎השני, בתוך הריפות בעלי (משלי כז, כב), יתכן מלה זאת להיות מגזרת 'מעלי', ועוד השני. בהעלתך את הנרות (במדבר ח, ב), ובהעלת אהרן (שמות ל, ח), העלה נרתיה (במדבר ח, ג), ואף אלהים עלה בהם (תהלים עח, לא), אם תעלה חמת המלך (ש"ב יא, כ), לשון הבערה המה.

‎קח לך סמים (שמות ל, לד), מיני סמנים ומרקחים הם [נ"וו מרקחת בשמים הם].

‎הרביעי, וקנה הטוב מארץ מרחק (ירמיהו ו, כ), קנה וקנמון (שיר ד, יד), וקנמון בשם מחציתו (שמות ל, כג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ירחצו מים (שמות ל, כ), אם רחץ אדני (ישעיהו ד, ד), רחצו הזכו (שם א, טז), רחצות בחלב (שיר ה, יב).

‎השלישי, ואת הכיר ואת כנו (שמות ל, כח), והשיבך על כנך (בראשית מ, יג), ולאלה מעזים על כנו יכבד (דניאל יא, לח), ענין מכון ומושב המה.

‎נרד וכרכם קנה וקנמון (שיר ד, יד), מר אהלים וקנמון (משלי ו, יז), וקנמן בשם מחציתו (שמות ל, כג).

‎וילקטו המרבה והממעיט (שמות טו, יז), הממעיט אסף עשרה (במדבר יא, לב), אל ימעט לפניך (נחמיה ט, לב), מעט מעט אגרשנו (שמות כג, ל), והדל לא ימעיט (שמות ל, טו), פן תמעטני (ירמיהו י, כד), לשון מזער הוא.

‎השביעי, מר ואהלות קציעות (תהלים מה, ט), מר אהלים וקנמון (משלי ז, יז), מר דרור (שמות ל, כג), ענין סמים הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, מר ואהלות קציעות (תהלים מה, ט), עצי קטורת המה. וכמהו בלשון ארמית קדה - קציעתא (שמות ל, כד).

‎השני, מר דרור (שמות ל, כג), בשם מבשמי הקטרת הוא.

‎העשירי, ואת הכיור ואת כנו (שמות ל, כה), ויעש חירום את הכירות (מ"א ז, מ), מיני כדים וכלי מים הם.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ושחקת ממנה הדק (שמות ל, לו), אבנים שחקו מים (איוב יד, יט), וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ, טו), ואשחקם כעפר על פני רוח (תהלים יח, מג), ענין כתישה וכתיתה המה.

‎החמישי, עשרים גרה (שמות ל, יג), שנים שלשה גרגרים (ישעיהו יז, ו), זרועי [נ"וו גרעיני] אשל הם.

בשמים ראש (שמות ל, כג), יזלו בשמיו (שיר ד, טו), כערוגת הבשם (שם ה, יב), על הרי בשמים (שם ח, יד), כמשמעו.

רקח מרקחת מעשה רקח (שמות ל, כה), אשקך מיין הרקח (שיר ח, ב), והרקח המרקחה (יחזקאל כד, י) , רקחי המרקחת (דה״‎א ט, ל), כמשמעו.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, חק עולם (שמות ל, כא), בשומו לים חקו (משלי ח, כט), בחקו חוג על פני תהום (שם ח, כו), ענין גבול.

‎השני. אמה ארכו ואמה רחבו (שמות ל, ב), אמת בצעך (ירמיהו נא, יג), האמת איש (דברים ג, יא).

‎לאגורת כסף (ש״א ב לו) מן עשרים גרה (שמות ל יג)

ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אופן אחד בארץ (יחזקאל א, טו), אפן מרכבותיו (שמות יד, כה), האופנים ומעשיהם (יחזקאל א, טז), לארבעתם אופניהם (שם י, יב), ענין אחד להם, ואין מגזרתם דבר דבור על אפניו (משלי כה, יא), כי פתרונו מתוקן על פי הדבר, ופתרון אופן אחד כמו גלגל אחד, ואלו נגזר אפניו מאופן, לא יצאה הוו מתוך המלה כי אם היה נאחז בתוכו כענין האחזו באופן, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א, טז), ובאופנים (שם א, כ), ולאופנים (שם י, ג), והאופנים (שם א, יט), כלם נכתבים בו"ו או בנקודה הראויה להנקד העומדת תחתיה, וזה אשר יורה כי אין אפניו מאופן. והמדה הזאת יורה עליה וזאת חקת המבדיל אשר בין שניהם. יש מלים בלשון עברית אשר יש להם מדה אחת וקצב אחד ועקב נקודתם יבדלו ויחצו לשתי מחלקות, המלה אשר ממחלקה האחת המיוסרת כמשקלת רעוההל כל עברי פניה המלה ההיא לא תשתנה ולא תטה מני קו והוי"ו הנעלה מן המלה ההיא לעת מקרה ככה יעלה מרעותיה ענין אחד ומשפט אחד לכלם, לכל המלה אשר יהיה שמה האות ללכת ילכו האותיות ובהפרדם יפרדו לא יסבו בלכתן. דע, כי כל מלה מהמלים המשולשים משלש אותיות אשר תחלתם אל"ף או בי"ת או גימ"ל או אות מיתר האותיות מיוסד במלה יקדמנו וו והוא שני לו, הם הם המלים הבנוים על שני פנים, לא יוכל המוסיף להוסיף עליהם ולא הגורע לגרוע מהם כי משפט הלשון כן הוקם. המראה האחד, ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אוצר נחמד ושמן (משלי כא, כ), גורל אחד לה' (ויקרא טז, ח), שופר תרועה (שם כה, ט), עולל ויונק (ירמיהו מד, ז), עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), מורג חרוץ חדש (ישעיהו מא, טו), ותור וגוזל (בראשית טו, ט), כי מוקש הוא לך (דברים ז, טז), מופת נתתיך לגוים (יחזקאל יב, ו), וכאלה הרבה כלם נגינתם [נ"א נגדין] מלרע, וכה יתכנו המלים והם מאזני המלה משיכתם סמוכה לאחריתם [נ"א לחתימתם], על כן לעת מקרה המלה לא יסורו וויהם. אבל לא בכל מקריהם הנעשים לכל עברי פני המלה כי אם בפנים אחרים, כמו אוצרותיהם מאוצר, וגורלי מגורל, ועולמי מעולם, ושופרות משופר, ועולליהם מעולל, ומורגים ממורג, וגוזליו מגוזל, ומוקשים ממוקש, ומופתים ממופת, וכאלה הרבה. אפס לא כמקרה מלרע מלעיל, כי המלים המשוכים מלעיל משיכתם סמוכה לתחלתם, על כן יעלו הווין לעת מקרה, כאלה: אף ארח משפטיך (ישעיהו כו, ח), קדש קדשים (שמות ל, לו), בשת הפנים (דניאל ט, ז), שרש ישי (ישעיהו יא, י), חדש ימים (בראשית כט, יד), וחשך על פני תהום (שם א, ב), אזן המטהר (ויקרא יד, יד), והביאו בניך בחצן (ישעיהו מט, כב), יוסף אמץ (איוב יז, ט), ערף ולא פנים (ירמיהו ב, כז), את כל תקף (אסתר ט, כט), גרן ויקב (הושע ט, ב), אכל בכסף תשבירני (דברים ב, כח), עשר וכבוד (משלי ג, טז), אשר מזרעו יתן למלך (ויקרא כ, ב), אין אמר ואין דברים (תהלים יט, ד), ורחב חמש אמות (יחזקאל מ, ל), ארך החצר (שמות כו, יה), היו עלי לטרח (ישעיהו א, יד), ושכחת עמר בשדה (דברים כד, יט), וכאלה הרבה בלשון עברית. דע, כי המלים האלה וכמהם מהמלים המשולשים אשר משפטם כמשפט המלים האלה כל הווין הנכתבים במלים או הנקודה העומדת תחתם יחדו ישבותו, ובהעלות ווי המלה יפחתחו, כאלה: כגדל חסדך. את גדלך (דברים ג, כד), אף ארח משפטיך, ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), קדש ישראל לה', את שם קדשי (ויקרא כ, ג), בשת הפנים, חרפתי ובשתי (תהלים סט, כ), חשך אפלה, וד' יגיה חשכי (ש"ב כב, כט), שרש ישי, שרשי פתוח אלי מים (איוב כט, יט), חדש ימים, מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו, כו), אזן המטהר, ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד, יב), והביאו בניך בחצן, גם חצני נערתי (נחמיה ה, יג), ערף ולא פנים, ואחז בערפי (איוב טז, יב), את כל תקף, וכל מעשה תקפו (שם י, ב), גרן ויקב, מגרנך ומיקבך (דברים טז, יג), אכל בכסף תשבירני, ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה, לז), עשר וכבוד, את כבוד עשרו (אסתר ה, יא), מזרעי למלך, וקלל במלכו ובאלהיו (ישעיהו ה, כא), אין אמר ואין דברים, אם אמרי אשכחה שיחי (איוב ט, כז), ארך היריעה, אמה ארכו (שם ל, ב), ורחב חמש אמות, אמה וחצי רחבו (שמות כה, י), ושכחת עמר בשדה, גם בין העמרים (רות ב, טו), היו עלי לטרח, טרחכם ומשאכם (דברים א, יב), וכאלה הרבה. וגֻדלו וקֻמצו וחֻמצו לא במשקלתם, הן למדנו שאין אפניו מאופן.

וישקל אברהם לעפרן (בראשית כג, טז), מחצית השקל (שמות ל, יג), חמשת חמשת שקלים (במדבר ג, מז), משפט לקו וצדקה למשקלה (ישעיהו כח, יז), כמשמעו.

‎וקראתם דרור (ויקרא כה י), מר דרור (שמות ל כג), ודרור קן לה (תהלים פד ד),