מילון על ויקרא 9:33

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, עגל בן בקר (ויקרא ט, ב), עגלה יפה פיה מצרים (ירמיהו מו, כ), בעגלים בני שנה (מיכה ו, ו), לעגלות בית און (הושע י, ה), עגלים ישקון (שם עג, ב), עגלה משלשת (בראשית טו, ט), בין בתרי העגל (ירמיהו לד, יט), כמשמעם.

‎הרביעי, נפילה מתחלק לארבע ענינים: האחד, מיום נפלו עד העם הזה (ש"א כט, ג), מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נד, טו), לכו ונפלה אל מחנה ארם (מ"ב ז, ד), וממנשה נפלו אל דויד (דה״‎א יב, יט). והקרבים אליהם חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), ויפל הגורל על יונה (יונה א, ז). השני, לא נפל אנכי מכם (איוב יב, ג), ויתכן להיות מגזרתו ומפל בר נשביר (עמוס ח, ו), והקרובים אליהם, ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א, כב). והקרובים אליהם, אמר אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו). השלישי, נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נח, ט), או כנפל טמון (איוב ג, טז), טוב ממנו הנפל (קהלת ו, ג), מפלי בשרו דבקו (איוב מא, טו). הרביעי, ויפל מלא קומתו ארצה (ש"א כה, כ), ויפלו לפניו (בראשית מד, יד), ויפלו על פניהם (ויקרא ט, כד).

‎השלישי, וימלא כפו ממנה (ויקרא ט, יז), שלא מלא כפו קוצר (תהלים קכט, ז), על לא חמס בכפי (איוב טז, יז).

‎השני, קומי רני בלילה (איכה ב, יט), ויעבר הרנה במחנה (מ"א כב, לו), וירא כל העם וירנו (ויקרא ט, כד).

‎השלישי, ויקח את שעיר החטאת (ויקרא ט, טו), שעירת עזים (שם ד, כח), והמשלח את השעיר (שם טז, כו), כמשמעו.

‎ועוד יש להשיב, אלו היה פתרון אראלם וענינו להגלות ולהרָאות להם על דעת שתתחלק המלה לשנים כאשר הם אומרים, היה על המחוקק המשכיל השם שכל מדרך נכוחה לחקות אֵרָא-לָם היה מתוקן המלה בפתיחת ריש אף על פי שלא ימצא 'לָם' בלשון עברית, והיה תולה הפתרון להבדיל בין וַיַרְא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א), ובין וַיֵרָא אליו (שם יח, א), וַיֵרָא מלאך ה' אליו (שמות ג, ב), ולא נכון לפתור כה כי לא דברה תורה בלשון הזה, והן [נ"א ואם] לדבריהם נחלק המלה לשתים ונטה אחרי הפותרים ההם כדבריהם היתכן לומר הן אראה להם כמו אֵחָזֶה להם, הֲיִטַּב לדבר כה, היש טעם לפתרון או פשר לענין, או משקלת למלין? הלא כה ארח חקת התורה בכל מקום אשר יפליא אלהינו לעשות, ובעשותו נוראות ירָאה כבודו ותגלה גבורתו, כאלה: וירא כבוד ה' (ויקרא ט, ג), וירא מלאך ה' (שמות ג, ב), עת נגלה [נ"א נראה] בחורב ברדת אשו הגדולה תחלה ממרום, וביום הראותו בפארן וזרחו משעיר ובתבערה ובמסה, ומי העמד בהראותו (מלאכי ג, ב), [נ"ה ומי הביטו לראותו] הלא אלה יוכיחו. ועוד אם אמר יאמר הטוען על אריאל כי שם מזבח אריאל ולא אראל, וההראל ארבע אמות (יחזקאל מג, טו) יוכיח. ואם אמר יאמרו הפותרים כי יש מלים אשר יחלקו לשנים, כמו תלה ארץ על בלי-מה (איוב כו, ז), וכמו בנו לתל-פיות (שיר ד, ד), וכמו והיו דר-און (ישעיהו סו, כד), ואראל כמו הם, חלילה לאנשי לבב להצדיק אותם להיות מלה בלשון עברית נחלקתלשתים, והמלין האלה אשר ישימון מוחלקין כה יקומו לאחת ולא יחלקו לשתים. ופתרון תלה ארץ על בלי-מה, תולה ארץ על מישור, ומגזרת המלה במתג ורסן עדיו לבלום (תהלים לב, ט), המתג והרסן והחח יישירו הפרד והסוס כמלמד הבקר ודרבן לצמרים. ואת אשר יאמרו בנוי לתל-פיות חלקו המלה לשתים וכן העמידו פתרונה שמו תל לבד ופיות לבד, ובהיות ככה אין למלה טעם ולא ענין ולא פתרון, הן נמצאת המלה מחולקת מבלי הועילות [נו"ו תועלת] ונחצה לשתים מבלי יתרון. ולא יכלתי להשיג איך ידעו הפותרים כי המלה טעונה מחלקות, ומה טעם הטה לבם לעשות כן, אפס כי המלה סדורה כמשפט ודרושה כדת להיות תלפיות מגזרת מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה, יא), הוא המגדל הנכון לצדק ומשפט הנכבד, הבנוי לתלפיות בשבת כל המשכילים כי היא תפארת תהלחם, ויהי משפט תלפיות ככל המלים אשר תחלתם תיו אשר איננו יסוד. ויתכן להיות גם כה ענינו, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שיר ), רצה לשבח גובה הענק ומועל [נ"ל מעל] הצואר, כי גבהו ורוממותו תאר היופי ונאות המראה, והמגדל הזה היה בנוי [נ"וו בנוי לתל] למשמרת הצופים הרואים את ארץ מרחקים, וגם יושבי תבל ושכני ארץ יחזוהו מרחוק, כי הוא נשקף על כל פני ארץ, הן נמצא המגדל נכון גם לצופים גם לשכני ארץ גם ליושבי כפרים גם לעוברי דרכים על כן נשא המגדל לגבהה כתרן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי גם ארחות הסוחרים והולכי נתיבות וגזי מסלות הולכים למבטו, ועוברי דרך ואולים*) לא יתעו, כי המגדל תלפיות ולמודים המורים. גם נאה לדרוש וראוי לפרש כי גובה הענק הוא תפארת הראש. וכאשר חלקו הפותרים תל-פיות לשנים, ככה חלקו ד-ראון לשנים והעמידוהו מן די ומן ראיה, ואלו היה כה לא מש נוע המלה ולא נהפך תוכן נקידתה בעבור מקרה דבק המלה, ואלה לחרפות ולדראון יוכיח, בנפל יוד מהמלה או נקודה העומדת תחתיה, אבל המלה אחת היא ופתרונה לפי ענינה, לדראון עולם למשואות נצח, וכאלה הרבה בתורה מלים מחולקים ואינם נחלקים. ואם אמר יאמרו כי מחלקות המלים האלה כמו בשלם הבשר, וכמו ויזעקוך, ויצאוני, וארץ הנגב נתתני, אשר נחלקים לשנים, גם זה לא היה כי המלים האלה והמלים אשר כמוהם אין חלוקם חלוקה, ולא מחציהם חצוי, ולא יחצו ולא יחלקו, כי אם תום אחרית המלה ותכלית יסודתה ישארו אותיות המלאכה והיו למלה. וכן תוכן הענין ומוצא פשר דבר בכלי הבקר בשלם הבשר, פתרונו הראוי לו בשל להם הבשר, בשל לבד, והמ"ם הוקם לבד במקום להם. כן הוא ענין יתר המלים וכה משפטם. אך המלים הראוים לחלק כאלה המלים העליונים, על כן לא יתכן להיות אראלם מהם ולא יעלה בחשבונם ולא ישתוה בפתרונם, על כי אשר חקת המשפט להיות אראל לבד והמ"ם לבד כמלים האלה, ואך לא תחלק המלה הזאות כה כי לא תקום מן המ"ם מלה, והפותרים לא חלקוה כי אם ארא לבד ולם לבד, וכן לא יתכן. ועל כן אלה לדבריהם ומחלקותם ורפואתם לא יקום פתרון ולא ענין המחוה היטב. ופתרון והיתה לי כאריאל כה הוא: אציק על ציון קרית חנה דוד עד היות שוכניה זבוחים ושחוטים והעיר מטבח אשיתנה מזבח.

‎השני, כמשפט הראשון (בראשית מ, יג), כמשפטו אשר הראית (שמות כו, ל), מה משפט האיש (מ"ב א, ז), ויעשה כמשפט (ויקרא ט, טז), כה עשה דוד וכה משפטו (ש"א כז, יא).