מילון על תהילים 80:22

מִפְעָל וּפָעוּל. הווי"ן אשר הוא נכון למפעל ופעול כה מחלקותם. דע, כי המפעל מתחלק לשני מחלקות המפעל ופעול, יקומון שניהם במלה אחת להיות שתי מראות במלה, ולא יקרה כה ליתר האותיות, ואלה קצות המלים: הנני מעלה לה ארכה (ירמיהו לג, ו), אמונה אמן (ישעיהו נה, א), אל אמונה (דברים לב, ד), וגם קבורה לא היתה לו (קהלת ו, ג), אחזת עולם (בראשית מה, ד), כערוגת הבשם (שיר ה, יג), כח וגבורה (דה״‎א כט, יב), את כל הגדולה הזאת (שם יז, יט), אסורים ידיה (קהלת ז, כו), וכאלה הרבה, ורובם כה מתחלקים לשתי מראות. פתרון קבורה שם הקבר. והמראה השני, אשה קבורה [המראה הא'] לבה אסורים ידיה, והמראה השני, בית הסהר מקום אשר אסורי המלך אסורים (בראשית לט, כ), שתי מראות להם, והיה משפט הוא"ו המובא במלה להיות פעול ולא מפעל, אבל כן ענין הלשון, והו"ו המובא במלה הנכון לפעול כאלה. ערוכה בכל ושמרה (ש"ב כג, ה), אשה עצרה לנו (ש"א כא, ו), כי כאשה עזונה ועצובת רוח (ישעיהו נד, ו), יקרא דרושה (שם סב, יב), אילה שלחה (בראשית מט, כא), עשויה לברק מעטה לטבח (יחזקאל כא, כ), שרפה באש כסוחה (תהלים פ, יז), וכהנה רבות. הן נמצא מבוא הוא"ו בפעולים כמבואו במפעלים, מלל הפעול יסוב להיות מפעל וגם המפעל יסוב להיות פעול, כי שתי מראות למלה.

ה. וגזרת המרובעים רוצה לומר של ארבע אותיות כמו ושעשע יונק (ישעיהו יא ח), הוא מורכב מנחי הלמ"ד ומהכפולים, ונפלה ה"א למ"ד הפעל, ונכפלה בו הפ"א והעי"ן כי שרשו שעה. וכן תורתך שעשעתי (תהלים קיט ע), שניהם מבנין פעל. ובבנין פעל, ועל ברבים תשעשעו (ישעיהו סו יב). ובהתפעל בחקתיך אשתעשע (תהלים קיט טז). ונמצאים שני שרשים של ארבע אותיות נבדלות, רוצה לומר שלא נכפלה בהם אות אחת מהאותיות והם כרבל, וכרסם, כמו; יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), ודוד מכרבל (דברי הימים א טו כז), ומה שנמצא רטפש, ופרשו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם מלות מורכבות פירש רטפש, רטוב ופש. פרשז, פירוש שדי זיו:

וזיז שדי ירענה (תהלים פ, יד), והתענגתם מזיז כבודה (ישעיהו םו, יא), כמשמעו.

‎השני, עת לטעת (קהלת ג, ב), מטע יי' להתפאר (ישעיהו סא, ג), תגרש גוים ותטעה (תהלים פ, ט), לשון שתל המה.

‎השביעי, וכנה אשר נטעה ימנך (תהלים פ, טז), ועמד מבצר שרשיה כנו (דניאל יא, ז), אומרים בעלי פתרון כנה, ונצר, ושורק, ואורן, ענין אחד להם. אבל יתכן להיות פתרון, 'ועמד מבצר שרשיה כנו', מגזרת והשיבך על כנך (בראשית מ, יג). ופתרון 'וכנה אשר נטעה ימנך', מגזרת מעשה ידינו כוננה עלינו (תהלים צ, יז), וכה פתרונו, אנה כוננה הגפן אשר נטעה ימינך.

‎קוצים כסוחים (ישעיהו לב, יב), שרפה באש כסוחה (תהלים פ, יז), ענין הדוש ומרמס הם.

הופיע מהר פארן (דברים לג, ב), יושב הכרכים הופיעה (תהלים פ, ב), וחללו יפעתך (יחזקאל כה, ז).

‎פריה וענפיה (יחזקאל יט, י), וענפיה ארזי אל (תהלים פ, יא), שרש וענף (מלאכי ג, יט), ענין סנסנים המה.

‎השלישי, ועשה קציר כמו נטע (שם יד, ט), תשלח קציריה עד ים (תהלים פ, יב), ענין יונקות [נ"ה יניקות] המה.

גד   [מויער, וואנד, צוים] (עירובין ו) הכא איכא גדודי התם ליכא גדודי פי' התם כשנפרץ מצידו כלפי ראשו איכא גדודי כשנפרץ הכותל חתיכות חתיכות ונשארו מן הכותל חתיכות קטנות עומדין כמין יתידות דרכים ולא ניחא ליה להלוכי ביה (שבת מא) הא דאית ליה גידודי (עירובין צג) דריש מרימר גידוד ה' ומחיצה חמשה מצטרפין והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין. (גיטין טו) אמר רב חסדא גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין פירוש כגון גבשושית גבוה ה' טפחים והוסיף בנין ה' טפחים. (עירובין נב) היו שם גדודיות גבוהות י' טפחים. פי' חתיכות מן הכותל. גמרא מאי גדודיות אמר ר' יהודה ג' מחיצות שאין עליהן תקרה. והרכסים לבקעה תרגום ובית גידודיה. (בב"ב ב) סברוה מאי מחוצה גודא פירוש קיר. למה פרצת גדריה (תהילים פ׳:י״ג) תרגום למה תקפתא גודהא:

‎מלא כרשו מעדני (ירמיהו נא, לד), ענין כרס ובטן הוא. ויש מהפותרים אשר מחברים אל מלה זאת יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד).

‎מתחלק לשמנה מחלקות: האחד, העירה והקיצה למשפטי (תהלים לה, כג), ולבי ער (שיר ה, ב), כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד, א), עוררה את גבורתך (תהלים פ, ג), עד יערה עלינו רוח ממרום (ישעיהו לב, טו), מעיר עליהם את מדי (שם יג, יז), מי העיר ממזרח (שם מא, ב), אנכי העירתהו בצדק (שם מה, יג), מתעורר להחזיק בך (שם סד, ו), ונקי על חנף יתערר (איוב יז, ח), פנה אל תפלת הערער (תהלים קב, יח), נראים כלם מיסוד אחר.

‎השני, עלה עשן באפו (ש"ב כב, ט), עד מתי עשנת בתפלת עמך (תהלים פ, ה), יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים עד, א), יעשן אף יי' וקנאתו (דברים כט, יט).

‎השני, בשלחי את חצי הרעב (שם ה, טז), וישלח את לוט (בראשית יט, כט), הן ישלח איש את אשתו (ירמיהו ג, א), ושלחה מביתו (דברים כד, א), תשלח קציריה עד ים (תהלים פ, יב).

‎השלישי, וכל בשלש (ישעיהו מ, יב), ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו), בתפים בשמחה ובשלשים (ש"א יח, ו), כלי נבלים הם. ויתכן להיות בני שלשה יתרים, כמו 'עלי עשור', 'על השמינית'.

‎השני, אריתי מורי עם בשמי (שיר ה, א), ארוה כל עברי דרך (תהלים פ, יג), נשים מאירות אותה (ישעיהו כז, יא), ענין לקיטה המה.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.

‎מתחלק לשתי ענינים: האחד, שרשי פתוח עלי מים (איוב כט, יט), ושרשי הים כסה (שם לו, ל), הפך משרש הרים (שם כח, ט), ותשרש שרשיה (תהלים פ, י), תמרים ושרשרת (דה״‎ב ג, ה), מעשהשרשרות לכתרות (מ"א ז, יז), שרשרת גבלת מעשה עבה (שמות לט, טו), שרשת גבלת מעשה עבת (שם כח, כב).