מילון על איוב 13:8

‎המראה האחד כאלה, לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא (קהלת ט, ב). המראה השני, האתם תריבון לבעל (שופטים ו, לא), אם לאל תריבון (איוב יג, ח). המראה השלישי, וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה, לו), יחשב לתבן ברזל (איוב מא, יט). ויש ללמ"ד פנים אחרים מלבד אלה, הן נמצא מפעל הלמד הנכתב בלהם מוסב לדבר ושארית האותיות עשוין ללשון רבוי כיתר המלים. על כן נשבתו האותיות ונסתר בנין המלה ולא יותר מהאותיות עד אחד, וכמקרה הזה יקרה ליתר המלים העליונים האלה. ונמצאו בלי יסוד ובלי עקר אחוז אשר לא ימוש. עד הנה משפט יסודות המלים ומדת מחברתם וקצב אותיותם.

‎מתחלק לשלשה פנים: האחד. אבלה יהודה (ירמיהו יד, ב), ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו (הושע י, ה), איך יתכן להתאבל העם על שבות הפסילים והכמרים יגילו, אין זה כי אם כה פתרונו לפי הענין, העם יתאבלו על אליליהם, וגם הכמרים שהיו ששים עליהם כלם יתאבלו יחדו, ופתרון לעגלות בית און עקב עגלות בית און, יש בלשון עברית למדי"ן בתחלת המלים מחלוקים למרבית פנים, וכבר קדמו בתחלת הספר הזה במעלות למ"ד, וזה מראה אחד מהמראות אשר נמצא למ"ד במקום למען, כאלה: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד, ג), לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח), חתן דמים למולת (שמות ד, כו), אם לאל תריבון (איוב יג, ח), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט, נד), המנדים ליום רע (עמוס ו, ג), לעגלות בית און (הושע י, ה), וכאלה הרבה. השני, אבל אשמים אנחנו (בראשית מב, כא), 'אבל' כמו 'אמנם', ענינו יורה עליו. השלישי, אבל השטים (במדבר לג, מט), אבל מחולה (שופטים ז, כב), שם מקום הוא.

‎השלישי, רבת אדני ריבי נפשי (איכה ג, נח), יי' יחתו מריביו (ש"א ב, י), אם לאל תריבון (איוב יג, ח), המה מי מריבה (במדבר כ, יג), אבחנך על מי מריבה סלה (תהלים פא, ח).