מילון על איוב 26:8

בקע לגלגלת (שמות לח, כו), ויבקע עצי עולה (בראשית כב, ג), ולא נבקע ענן תחתם (איוב כו, ח), ביצי צפעוני בקעו (ישעיהו נט, ה), ונבקיענה אלינו (שם ז, ו), אז יבקע כשחר אורך (שם נח, ח), ויבקעו שלשת הגבורים (ש"ב כג, טז), וימצאו בקעה בארץ שנער (בראשית יא, ב), בבקעה ובהר (דברים ח, ז), כבהמה בבקעה תרד (ישעיהו סג, יד).

‎אבל יש מלה אחת אשר איננו נחברת ולא נאחזת במחברת המלים האלה ויצאה ממשפטם, ולא יצאה כי אם להדרת המלה, וזאת היא חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה (ירמיהו מט, ג), והענין הנכון מענינים והקרוב לפתרונות והראוי למראות, ירחיק מספיקות להיות אשתוללו מגזרת כי ישל אלוה נפשו (איוב כו, ח), ונשל הברזל (דברים יט, ה), כי ישל זיתך (שם כה, מ). וגם ראוי להיות שלל, ויהיה ענין האל"ף כיתר אלפי המלים. ואם יטעון הטוען באודות האל"ף אשר בתחלת המלה אשר איננה אחוזה ביסודתה היתה המלה הזאת ראויה להכתב ישתוללו או נשתוללו כמו אשתוללו, ומבלעדי המראות האלה לא תקום המלה, כי יש להשיב אמנם אלף מכל האותיות אין לו כח במלים כי אחרי ישנו יסוד במלה נופל ממנה וקמה המלה מבלעדי אלף כיתר המלים הנקרמים לאותיות בתחלת הספר, וכאשר האלף הנראה עיקר במלה ואיננו יסוד ימוש וידוד ממנה, כך יאחז ועולה במלה ואיננו יסוד בה. אך בעלותו במלה, איננו עולה כי אם במקום יו"ד או ה"א או נו"ן, הם הם האותיות הראויות לאשתוללו כאלה המלים: ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל (דה״‎ב כ, לה), והמלה מגזרת מחברת (שמות כו, ד), ואין לאל"ף דרך במלה, אבל עמד במקום ה"א קרוב ללשון ארמית, ואין זה כי אם לחלש כח האלפין. וכמהו כי לא לנצח אדוש ירשנו (ישעיהו כח, כח), היתה ראויה להכתב הרוש ירושנו. וכמהו כל מלבושי אגאלתי (שם סג, ג), היה ראויה להכתב הגאלתי. וכמהו הרעב והחרב מי אנחמך (שם נא, יט), היה ראויה להכתב מי ינחמך, וכאלה הרבה בתורה, ומיעוטם יורה על רובם. וענין אשתוללו ראוי להיות כמו אלה, לא יקרה כה ליתר האותיות, כי אם לאל"ף לבדה, כמו אשתוללו ודמיונו.