איוב לב:טז הפניות ומקבילות

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ז, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ו, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).

‎השני, דמו עד הגיענו אליכם (ש"א יד, ט), וידם אהרן (ויקרא י, ג), וידמו למו עצתי (איוב כט, כא), עורי לאבן דומם (חבקוק ב, יט), דום לה' והתחולל לו (תהלים לז, ז), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), טוב ויחיל ודומם (איכה ג, כו), ענין דממה ושתק המה. ויש 'דומה' אשר היא שתיקה בענינה ולא ביסודתה, כאלה: וידום השמש וירח עמד (יהושע י, יג), שמש בגבעון דום (שם י, יב), כאשר יש עמידה [נו"ול מעמד] שאיננה עמידה ממש, כאלה: שם עמדו לא תשיגם מגבעה (הושע י, ט), כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבר כי עמדה מלדת (בראשית ל, ט).

‎והענין השלישי, שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה (הושע י, ט), ותעמד מלדת (בראשית כט, לה), ויך שלש פעמים ויעמד (מ"ב יג, יח), כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), וירח עמד (יהושע י, יג), ויעמד השמש בחצי השמים (שם), ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן (מ"ב ד, ו).