ספר הבחור
ו. הצווי. (בלשון אשכנז: דיא געביטענדע ארט: איאפראטיפוט) ליחיד הפ"א שואית והעי"ן בחולם על דרך המקור עם בכל"ם וברבים וביחידם הפ"א בחירק וזה לפי שהעי"ן שואית כאשר יתבאר במאמר השלישי בעקר י' בסימן כ'. וכן כשיבא היחיד בתוספת ה"א בסוף אז הפ"א בחיריק כמו שכבה עמי (בראשית לט יב). שלחה הנער (שם מג ח) וזה כשהעי"ן בפתח כמו שלח. שכב, וכשהעי"ן בחולם הפ"א בקמץ חטף כמו מן תאמר זכרה לי (נחמיה ו יד) ויש היוצאים מהכלל ואין לי בהם עסק פה:
ספר השרשים
מחברת מנחם
ואתפש בשני הלחת (דברים ט, יז), ותתפשהו בבגדו (בראשית לט, יב), ענין אחיזה הם. ותפשתי שם אלהי (משלי ל, ט), נראה מלה זאת כי איננה מגזרתם, ופתרונה כפי ענינה 'וחללתי שם אלהי'.