מילון על הושע 2:13

‎מלה זאת כלה יסוד והוא מפיק ה"א, וכל מפיק ה"א הוא עשוי ללשון נקבה, אך בהעלות לשון נקבה מהמלה ונותרה במפיק ה"א אתו [נ"ה אות] הה"א מיוסד במלה. ואלה הם מראות המלה וענינה, המראה האחד, העשוי ללשון נקבה, כאלה, אז ראה ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ (איוב כח, כז), והשבתי כל משושהּ חגהּ חדשהּ ושבתהּ וכל מועדהּ (הושע ב, יג), וכל מפיק ה"א אשר איננו עשוי ללשון נקבה, אותו הה"א יסוד במלה ואינו יוצא ממנה. כאלה, אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג, ג), ונגה כאור תהיה (שם ג, ד), ותכה מכעש עיני (איוביז, ז), ולא נח בהם (יחזקאל ו, יא), אל תתמה על החפץ (קהלת ה, ז), ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), כי ביה י"י צור עולמים (ישעיהו כו, ד), ויתמהמה (בראשית יט, טז), ירום ונשא וגבה מאד (ישעיהו נב, יג), תוה וקם בחתבהלה (דניאל ג, כד), כמה לך בשרי (תהלים םג, ג), ולא יגהה מכם (הושע ה, יג), ואל תרהו (ישעיהו מד, ח), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מז, יג), אנשי פתרון פתרו ותלה ארץ מצרים יגיעה ועיפה ונלאתה ארץ מצרים מפני כובד רעבון, והעמידו המלה מגזרת תלאה (שמות יח, ח), ומהם אשר אמרו ותרעב הארץ ותהי תלויה ואפס כי לא יתכנו הפותרים האלה מפני דקדוקי המלה, כי כה יכול לטעון הטוען: אם מגזרת תליה נעשה התי"ו יסוד, ובהיותו יסוד צריכה המלה תי"ו שני, האחד ליסוד והאחד לשרת, כאלה: ותלך ותתע במדבר (בראשית מא, יד), ותתש בחמה (יחזקאל יט, יב), ותתם השנה ההיא (בראשית מו, יח), ואם כה יאמר ותלה איננו מפיק ה"א כי אם ללשון נקבה. אמנם לא יתכן להיות לשון נקבה משני צדיה, כי אמרנו אם התי"ו עשוי ללשון נקבה נעשה הה"א יסוד, ואם הה"א עשוי ללשון נקבה נעשה התי"ו יסוד, ומבלעדי אלה לא תקום כל מלה, הן נמצא הה"א יסוד. ובהיותו יסוד הוא מגזרת מתלהלה, ומתלהלה הוא מהמלים הנכפלים, והלמ"ד והה"א הם מיסדות המלה כמלים הנחברים בספר הזה. ופתרון ותלה ארץ מצרים כה הוא, נבערה ארץ מצרים, נכסלו שוכניה מכובד רעבון, כי לא יכלו למצוא מחיה, וגם כה פתרון כמתלהלה הירה זקים, כארם [נאו"ל כערום] המשתגע היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני, נשוב לענין ראשון.

‎החמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.