מחברת מנחם
מתחלק לי"ד מחלקות: האחד, גלת מים (יהושע טו, יט), גלת עליות (שם), גל נעול (שיר ד, יב), וגלה על ראשה (זכריה ד, ב), ומהפותרים אשר אמרו גל נעול (שיר ד, יב) כמו גן נעול, החליפו למ"ד בנו"ן ואיננו כן, כי מעין חתום (שם) יורה על גל נעול, וכה פתרון גלות המנורה. יש על אנשי לבב לתמוה [נ"ה להשתומם] מדבר המנורה איך מענינה יתבונן המשכיל כי בנין בית אלהינו יקום ויכון בלא כח ובלא חיל כי אם ברוחו? הלא אחרי ראותו המנורה הודיעו המלאך משפט ענינה, ועל אודותיה אמר זו הנבואה, והמשיל בנין המקדש למעשה המנורה שנאמר זה דבר י"י אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י"י צבאות (זכריה ד, ו), ומה ענין המנורה לבנין המקדש [נ"וו הבית], ואיך צורתה תלמד על מקדש המעון כי לא בחיל יקום ולא בכח יבנה? דע כי המנורה המופלאה הזאת [נ"ה הזאת היא מופלאה] שבעה נרותיה עליה, ועל שבעת הנרות שבעה מוצקות, אשר על פיהם ירד השמן לנרות, ועל גביהם גולה, ועל שפת הגלה שנים זתים מימנה ומשמאלה, הן ממוצא דבר יתבונן המשכיל כי ענין המנורה יורה על בנין בית המקדש, כי לא בכח יבנה ויקום כי אם בכה ענין המנורה, דע כי גרגרי הזיתים נחבטים מאליהם לעת הבשלם, ונופלים בגולה עד זוב מהם שמן זית זך, ויגר על פי הצנתרות ואל הגולה ומהגולה אל המוצקות, ומהמוצקות אל הנרות, אך המוצקות עשויים שעורים כדי מדת שמן די דליקת נרות, הנה קמה מלאכת הנרות מבלי מעלה ומבלי מטיב, ומלאכת הזית מבלי כותש, והשמן מבלי מפנה, ויתר כל מלאכותיה מבלי משרתים, זה מעשה המנורה וצורתה ונרותיה ומצוקותיה צנתרותיה וגולותיה וזיתיה, וממתכונתה ישכיל איש שכל כי המקדש יקום ויבנה ויכונן בלא חיל ובלא כח כי אם ברוח י"י כדבר המלאך. עד הנה משפט המחאה [נ"ה המנורה] וענין החזיון, אבל זכריה הגריע מהמראה שתי הצנתרות ולא הזכירם תחלה, אבל השלימם באחרונה, אפס כי לא יתכן משמר לזיתים מבלעדי הצנתרות אשר לעמת הזיתים מאחוריהם המריקים זית אל הגולה, והזהב הנזכר פה (שם ד, ב), פתרונו זך וצח וטהור, ואיננו זהב כמשמעו, וכמהו מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), וכמהו כוס זהב בבל ביד י"י (ירמיהו נא, ז), הן פרשנו מעשה המנורה.