מילון על זכריה ב:4

‎ד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״‎א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).

‎החמישי, לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, נג), ידו גורל (יואל ד, ג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ה), כלם ענין [נ"ה לשון] נפילה. ופתרון לידות את קרנות הגוים, להפיל את קרנות הגוים, והנושאים קרן יורה עליהם כי נפילה הוא. ופתרון וידו אבן בי, ככה ויפלו אבן בי, וככה נפילה יוצאה בגורלותן, כאלה: ויפילו גורלת ויפל הגורל (יונה א, ז), ובהפילכם את הארץ (יחזקאל מה, א), חבלים נפלו לי (תהלים טז, ו), וכאלה הרבה. וגם יתכן להיות 'גמול ידו הרה', ו'וידו אבן בי', מגזרת 'יד', כמו: מראשתיו (בראשית כח, יא) מראש, האזינה (במדבר כג, יח) מאזן, מרגלותיו (רות ג, ד) מרגל, נברכה (תהלים צה, י) מברך, ועיין (ש"א יח, ט), מעַיִן.