מילון על יואל 1:2

‎ואת שתי התמיהות הבאות בפסוק אחד על שני דברים מתמיה בה"א ושונה באם רוב התמיהות כאלה: האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד, יז), הבנהרים חרה יי' אם בנהרים אפך (חבקוק ג, ז), הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותכים (יואל א, ב), החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא (איוב יא, ז), הטוב כי יחקור אתכם אם כהתל באנוש (שם יג, ט), הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שוא על בלילו (שם ו, ה), הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר (שם י, ה), הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו (תהלים פח, יא), המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (ירמיהו יד, יט), הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (תהלים צד, ט), העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה (איוב י, ד), הפניו תשאון אם לאל תריבון (שם יג, ח), הצאן ובקר ישחט ומצא להם אם את כל דגי הים (במדבר יא, כב), הקצור קצרה ידי מפדות אם אין בי כח להציל (ישעיהו נ, ב), הרוב רוב עם ישראל אם נלחום נלחם בם (שופטים יא, כה), השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו (תהלים עז, י), התקשור רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים (איוב לט, י), וכאלה יש הרבה בתורה.

‎אלה הנחברים מהם בלשון ארמית: אע, ואע מהשם בכתליא (עזרא ה ח), שצ, ושיציא ביתה (עזרא ו טו), מז, למזא לאתונא (דניאל ג יט), קת, קתרום סבכא (דניאל ג ה), והנדבקין מהם בשמות כאלה: סי, בסיני, יס, ביסכה תד בתדהר, יע ביעיר, זפ בזפרונה, אק באקדח ובאקו, וף בופסי, וש בושתי, וי בויזתא, יז ביזניה, זי בזיזא, והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא, וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם. דע, כי האותיות העשתי עשרה המובנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה, וכה כפילתם: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), בבא אליו (תהלים נא ב), בברית אשלחך (מ״א כ לד), ההיתה זאת (יואל א ב), העיר ההללה (יחזקאל כו יז), בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י ד), לא ייחל (מיכה ה ו), ככלוב מלא (ירמיה ה כו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), עת ללדת (קהלת ג ב), גם מקום ללון (בראשית כד כה), ממשלת (ירמיה לד א), ממלכות (יהושע יג יב), ששם עלו (תהלים קכב ד), ששזפתני (שה"ש א ו), תתה לי ערף (ש"ב כב מא), תתקפהו (איוב יד כ), כלם נכפלים זולתי וו לא יכפל כי אם בווי העמודים (שמות לח י):