מילון על ירמיהו 8:15

‎תקן 'יהודה בן קריש' בספר פתרוניו ובאר 'אבחת חרב', כמו 'אבעת חרב' החליף החי"ת בעי"ן, וגם יסף אל"ף על יסוד המלה, הנה נשאר מכל המלה 'בית' לבדו, ונמצאת המלה מבלי תחלה וסוף, ואין כה משפט הלשון להיות מלה מלשון הקודש פרוצה מפה ומפה, קלוטה משתי קצותיה, כמו אבחת חרב. וגם לדברי הפותר ההוא לא יקום פתרונו להיות אבעת חרב, אם מגזרת בעתה (ירמיהו ח, טו), ידיננה אל"ף אשר בתחלת המלה מדוע [נ"א למה] נטה אליה, ומה בא ללמד. ועוד יש להשיב, התי"ו אשר באבחת, איננו יסוד והתי"ו אשר בבעתה הוא אחוז במלה אחיזת עיקר, הן נמצא הפותר משריש אל"ף באבחת אשר אין לו, ומשבית מבעתה תי"ו אשר לו באמרו כי אבחת כמו אבעת, ולא כאשר החליף את החי"ת והשריש את התי"ו יחליף את האל"ף אשר לאבחת, ולא ידמנו למלה אשר אין בה אל"ף, כי איככה יוכל לשום אל"ף בבעתה; הלמען העלמת פתרון אבחת, שיחית מלה אחרת להוסיף עליה ולגרוע ממנה, כי מה יתרון בפתרון בהיות לו תוספת ומגרעת תמורות ותהפוכות והפותרים, ההמה יודעים כי אין קבוצת הלשון מצואה בספר תעודתנו, ואלו היתה הלשון שלמה אצלנו כל אלה המלים אשר ירפאו, היינו מוצאים אותם והשכנום במרחבו, ועתה לא נמצאו כי נעתקו, העל כן בודאים על לשון הקדש, מרחיבים את הקוצר ומרבים את המזער, וכן לא יתכן עד יערה עלינו רוח ממרום.