מילון על ירמיהו נא:6

‎וטהרתם מכל טמאותיכם (יחזקאל לו, כה), ואמרתי אוי לי כי נדמתי, כי איש טמא שפתים אנכי (ישעיהו ו, ה), כה פותרים בו אנשי פתרון, אוי לי כי שתקתי עת ששמעתי שלש קדושות שרפים ולא עניתי עמהם, ומעמידים [נ"וו והעמידו] פתרון נדמתי מגזרת ידמו כאבן (שמות טו, טז), ונראית המלה לפי ענינה, כי איננה כי אם מגזרת כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), ואל תדמו בעונה (ירמיהו נא, ו), לשון גריסה ושבירה. וכה פתרון הפסוק לפי ענינו, אמנם הנביא ההוא ראה חזיון גדול ומראה מופלאה ונוראה, ראה את אלהי ישראל יושב על כסא רם ונשא, והענין כלו, ויהי בראותו את המראה הגדול, אמר אוי לי כי מות אמות, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני, מחזה שדי ראיתי פנים אל פנים, לא אחיה עוד כי מות אמות, ובהדאגו על הדבר, השיבו אחד מן השרפים ויאמר אליו אל תירא כי לא תמות וסר עונך וחטאתך תכופר, וממוצא הדבר יבין המשכיל, הלא כה אמר יעקב בראותו את מלאך ה', כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לא), ויי' אמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ), וגם מנוח כה אמר בראותו את המלאך, מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), וגם הנביא הזה אחרי דבריהם נטה, ואחז נתיבתם, באמרו אוי לי כי נדמתי ונאספתי, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני (ישעיהו ו, ה), יוכיח על הפתרון כי כן הוא. וכל הבא אחרי ענין כמו זה נוטה אחורנית לענין הנקדם לפניו, כמו כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), כי חטאנו לך (ירמיהו יד, כ), כי יי' אלהינו הרמנו (שם ח, יד), ורובם בענין הזה נסדרים.

‎הרביעי, כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), אל [נו"ל פן] תדמה בעונה (ירמיהו נא, ו), ואמר אוי לי כי נדמתי (ישעיהו ו, ה), בדמי ימי אלכה (שם לח, י), ואשר דמה לנו (ש"ב כא, ה), גם מדמן תרמי (ירמיהו מה, ב), נדמתה אשקלון (שם מז, ה), איך נדמיתה (עובדיה א, ה), וכל אנשי מלחמחה ידמו (ירמיהו נ, ל), וכל אנשי המלחמה ידמו (שם מט, כו), ונדמו נאות השלום (שם כה, לז), כי יי' אלהינו הדמנו (ירמיהו ח, יד), ודמיתי אמך (הושע ד, ה).