מילון על ישעיהו 63:20

צַח וְאָדוֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדוֹם, פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, גאלנו י"י צבאות (ישעיהו מז, ד), גאל י"י עבדו יעקב (שם מח, כ), והלכו גאולים (שם לה, ט), קרבה אל גפשי גאלה (תחלים סט, יט), גאלת בזרוע עמך (שם עז, טז), לשון פדיון הם. השני, אנשי גאלתך (יחזקאל יא, טו), גאל הדם (במדבר לה, יט), ובא גאלו (ויקרא כה, כה), הם בעלי המשפט. אך המחלקת הזאת קרובה אל הראשונה אבל הענין ירחיקם כמעט, ויתכן להיות מגזרתו יגאלהו חשך וצלמות (איוב ג, ה). השלישי, אשר לא יתגאל (דניאל א, ח), לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך (מלאכי א, ז), הוי מוראה ונגאלה (צפניה ג, א), וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו סג, ג), כלם לשון טנוף. הרביעי, ויגאלו מן הכהנה (עזרא ב, סב), ענין בדול הוא, כמו ויבדלו מן הכהנה.

‎בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח, יג), מזבל לו (תהלים מט, טו), הפעם יזבלני אישי (בראשית ל, כ), מזבול קדשך ותפארתך (ישעיהו סג, טו), וזבל פקידו (שופטים ט, כח), לשון מעון משכן ומדור הם.

בהדרת קדש (תהלים כט, ב), זה הדור בלבושו (ישעיהו סג, א), אל תתהדר לפני מלך (משלי כה, ו), לא תהדר בריבו (שמות כג, ג), ענין נועם המה.

‎השני. אדומים כדם (מ"ב ג, כב), מדוע אדום ללבושך (ישעיהו סג, ב), אדמו עצם (איכה ד, ז), ירקרק או אדמדם (ויקרא יג, מט), אל תרא יין כי יתאדם (משלי כג, לא), מגן גבוריהו מאדם (נחום ב, ד), ענין חכלילות ושנים המה.

‎המראה השני. לו חפץ ה' להמיתנו (שופטים יג, כג), לו הקשבתי למצותי (ישעיהו מח, יח), לו עמי שומע לי (תהלים פא, יד), לו שקל ישקל כעסי (איוב ו, ב), לו אנכי שקל על כפי (ש"ב יח, יב), לו היה רעה (יחזקאל יד, טו), לו קרעת שמים (ישעיהו סג, יט), לו חכמו ישכילו זאת (דברים לב, כט), אף כי לו אכל אכל היום (ש"א יד, ל), לו יש חרב בידי (במדבר כב, כט), לו החייתם אותם (שופטים ח, יט), עניו פתרונם כמו ואלו חיה אלף שנים פעמים (קהלת ו, ו).

בוססו מקדשך (ישעיהו סג, יח), בוסים בטיט חוצות במלחמה (זכריה י, ה), מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז, ו), כפגר מובס (ישעיהו יד, יט), על הרי אבוסנו (שם יד, כה), נבוס קמינו (תהלים מד, ו), והוא יבוס צרינו (שם ס, יד), כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה (ישעיהו כב, ה), נפש שבעה תבוס נפת (משלי כז, ז).

ויצערו ולא יבין למו (איוב יד, כא), והשבתי ידי על הצערים (זכריה יג, ז), למצער ירשו עם קדשך (ישעיהו סג, יח), והכבדתים ולא יצערו (ירמיהו ל, יט), הלא מצער הוא (בראשית יט, כ), שם בנימין צעיר רדם (תהלים סח, כה), ענין מזער הם.

‎הרביעי, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו סג, י), למרות עליון בציה (תהלים עח, יז), ימרה את פיך (יהושע א, יח), כי עם מרי הוא (ישעיהו ל, ט), שמעו נא המרים (במדבר כ, י), סורר ומורה (דברים כא, יח), ותהיינה מרת רוח (בראשית כו, לה), ענין סרבנות הם.

‎השני, וגם נצח ישראל (ש"א טו, כט), ואוריד לארץ נצחם (ישעיהו סג, ו), ואומר אבד נצחי (איכה ג, יח), משובה נצחת (ירמיהו ח, ה), ענין כח ומעוז הם.

‎השלישי, ויז נצחם על בגדי (ישעיהו סג, ג), ענינו ויז דמם על בגדי, וההזיה תלמד עליו.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, חמוץ בגדים מבצרה (ישעיהו סג, א), כמו אדום.

בקע לגלגלת (שמות לח, כו), ויבקע עצי עולה (בראשית כב, ג), ולא נבקע ענן תחתם (איוב כו, ח), ביצי צפעוני בקעו (ישעיהו נט, ה), ונבקיענה אלינו (שם ז, ו), אז יבקע כשחר אורך (שם נח, ח), ויבקעו שלשת הגבורים (ש"ב כג, טז), וימצאו בקעה בארץ שנער (בראשית יא, ב), בבקעה ובהר (דברים ח, ז), כבהמה בבקעה תרד (ישעיהו סג, יד).

‎השני, ובגדיך כדרך בגת (ישעיהו סג, ב), דרכתי לבדי (ישעיהו סג, ג), דרכים גתות בשבת (נחמיה ג, טו), על במותימו תדרוך (דברים לג, כט), והדריך בנעלים (ישעיהו יא, טו), עד מדרך כף רגל (דברים ב, ה), דרכת בים סוסיך (חבקוק ג, טו), ענין הדוש המה.

‎השני, ובגדיך כדרך בגת (ישעיהו סג, ב), דרכתי לבדי (ישעיהו סג, ג), דרכים גתות בשבת (נחמיה ג, טו), על במותימו תדרוך (דברים לג, כט), והדריך בנעלים (ישעיהו יא, טו), עד מדרך כף רגל (דברים ב, ה), דרכת בים סוסיך (חבקוק ג, טו), ענין הדוש המה.

‎מתחלק לעשר מחלוקת: האחד, איש צר ואויב (אסתר ז, ו), כי אין הצר שווה בנזק המלך (שם ז, ד), צרינו בוססו מקדשך (ישעיהו סג, יח), בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד, יב), יצרו צעדי אונו (איוב יח, ז), צר ואור (ישעיהו ה, ל), כי תצור אל עיר (דברים כ, יט), עלי עילם צורי מדי (ישעיהו כא, ב), ויצר עליה (מ"ב יז, ה), וכעסתה צרתה (ש"א א, ו), לצרר לגלות ערותה (ויקרא יח, יח).

‎השני, והמה מרו ועצבו (ישעיהו סג, י), יעציבוהו בשימון (תהלים עח, מ), וראה אם דרך עוצב בי (שם קלט, כד), ענין מרדות המה.

תקשיח לבנו מיראתך (ישעיהו סג, יז), הקשיח בניה ללא לה (איוב לט, יט), ענין קשיון הוא לפי הענין.

גת דרך אדני (איכה א, טו), ובגדיך כדרך בגת (ישעיהו סג, ב), דרכים גתות (נחמיה יג, טו), ענין יקבים הם. ויש גת ראוי להיות פתרונו כלי מכלי זמר, למנצח על הגתית (תהלים ח, א), כמו על עלמות שיר (שם מו, א), ועל מחלת (שם נג, א), ועל שמינית (שם ו, א), ועל הנבלים ועל הכנורים (שם נז, ט), ועל הנגינות (שם ד, א), ועל שגיונות (חבקוק ד, א), ועל עשור (תהלים צב, ד), כולם כלי זמר, וכפי המשא שמותם. ורבו העלמות, ויתכן להיות כלי חלול העשוי על חרשי גת, כמוהו חרשי צירים (ישעיהו מה, טז), הבאים מצור לעבודת בית אלהינו. ונקרא הכלי 'גתית' על שם המקום גת.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).

‎שנת גאולי באה (ישעיה סג ד), מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא),