מילון על ישעיהו סו:26

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, משביח שאון ימים שאון גליהם (תהלים סה, ח), קול שאון מעיר (ישעיהו סו, ו), ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון (שם יז, יב), תשאות מלאה (שם כב, ב), ענין המון [נו"וב המיה] המה.

כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד, וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר כאלה: ויאמר, ויברא, ויגרש, וידם, ויהם, ויזכר, ויהמם, ויטרף, [בנ"וו וירם, ויהס, ויזכר, ויחמוס, ויטרף], כה חקת הלשון בכל המלים: והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), וברא יי' על כל מכון הר ציון (שם ד, ה), וגער בו, ונס ממרחק (שם יז, יג), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), ודרך על במותי ארץ (מיכה א, ג), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), וזכרתי את בריתי (בראשית ט, טו), וחלף ביהודה (ישעיהו ח, ח), ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל לו, כו), ויצאו וראו (ישעיהו סו, כד), ונועדתי לך שם (שמות כה, כא), וענו ואמרו (דברים כא, ז), כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך [נ"וו בהוסיפך] על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם (ישעיהו םו, ה), כבר אמרו. ובאמרך: ואמרו על אשר עזבו (דברים כט, כד) פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, הנה נתתי לכם (בראשית א, כט), כבר נתתי. ובאמרך, ונתתי את נקמתי (יחזקאל כה, יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.

‎אלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״‎ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, בטרם יבוא חבל לה (ישעיהו סו, ז), חבלי יולדה (הושע יג, יג), צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו יג, ח), חבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), הנה יחבל און (תהלים ז, טז), שמה חבלתך אמך (שיר ח, ה)

‎הששי, ובצבים ובפרדים (ישעיהו סו, כ), שש עגלת צב (במדבר ז, ג).

‎והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א), והשתחוו להדם רגליו (תהלים צט, ה), הדם כמו ארץ.

‎השני, מצד ארון ברית יי' אלהיכם (דברים לא, כו), צדה אורה (ש"א כ, כ), ותשב מצד הקצרים (רות ב, יד), על צדי המשכן (שמות כו, יג), על צד תנשאו (ישעיהו סו, יב), על צד תאמנה (שם ס, ד), ומלין לצד עלאה ימלל (דניאל ו, כה), להשכחה לדניאל מצד מלכותא (שם ו, ה).

ה. וגזרת המרובעים רוצה לומר של ארבע אותיות כמו ושעשע יונק (ישעיהו יא ח), הוא מורכב מנחי הלמ"ד ומהכפולים, ונפלה ה"א למ"ד הפעל, ונכפלה בו הפ"א והעי"ן כי שרשו שעה. וכן תורתך שעשעתי (תהלים קיט ע), שניהם מבנין פעל. ובבנין פעל, ועל ברבים תשעשעו (ישעיהו סו יב). ובהתפעל בחקתיך אשתעשע (תהלים קיט טז). ונמצאים שני שרשים של ארבע אותיות נבדלות, רוצה לומר שלא נכפלה בהם אות אחת מהאותיות והם כרבל, וכרסם, כמו; יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד), ודוד מכרבל (דברי הימים א טו כז), ומה שנמצא רטפש, ופרשו, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם מלות מורכבות פירש רטפש, רטוב ופש. פרשז, פירוש שדי זיו:

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, כי באו בנים עד משבר (מ"ב יט, ג), לא יעמד במשבר בנים (הושע יג, יג), האני אשביר ולא אוליד (ישעיהו סו, ט), ענין אבנים המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ, א), וינחם אותם (בראשית נ, כא), כוס תנחומים (ירמיהו טז, ז), ובירושלים תנוחמו (ישעיהו סו, יג), כאשר אבלים ינחם (איוב כט, כה), כי לא אדם הוא להנחם (ש"א טו, כט).

‎השני, כי תולעתם לא תמות (ישעיהו סו, כד), וירם תלעים (שמות טז, כ), ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב, ז).

‎השני, מדי עברו יקה אתכם (ישעיהו כח, יט), ויהיה מדי צאתם (ש"א יח, ל), מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו (ישעיהו סו, כג), כי מדי דברי בו (ירמיהו לא, כ), כי מדי דבריך בו תתנודד (שם מח, כז), פתרונם לפי ענינם.

ילדתי בנים (רות א יב) אם אני המוליד (ישעיה סו ט)

והמליטה זכר (ישעיהו סו, ז), תפלט פרחו (איוב כא, י), כמהו.

‎הששי, חיל כיולדה (ירמיהו ו, כד), כי חלה גם ילדה (ישעיהו סו, ח), הרינו חלנו (שם כו, יח), לא חלתי לא ילדתי (שם כג, ד), לשון יצורים המה. ויש חל קרוב לענין מגור מורא, מפניו יחילו עמים (יואל ב, ו), הכיתה אתם ולא חלו (ירמיהו ה, ג), ויחל מאד מהמורים (ש"א לא, ג), ותתחלחל המלכה מאד (אסתר ד, ד), אם מפני לא תחילו (ירמיהו ה, כב).

‎השביעי, חללי חרב (ישעיהו כב, ב), כמו חללים (במדבר כג, כד), ורבו חללי יי' (ישעיהו סו, טז).

מגורתם אביא להם (ישעיה סו יד) גורו לכם מפני חרב (איוב יט כט)

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, חץ שחוט לשונם (ירמיהו ט, ז), שוחט השור מכה איש (ישעיהו סו, ג), ושחטתם בזה ואכלתם (ש"א יד, לד), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), שחיטה כמשמעו.

‎והיו דראון לכל בשר (ישעיהו סו, כד), לדראון עולם (דניאל יב, ב), ענין לעג וקלס המה, לפי הענין.

‎החמישי, ובצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר (שם טז, א), לכרים ולרצים (מ"ב יא, ד), וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִי (שם יא, יט), ממיני בהמות המה.

‎נשוב לענין ראשון, השלישי, גורו לכם מפני חרב (איוב יט, כט), ומגורתם אביא להם (ישעיהו סו, ד), לא תגורו מפני איש (דברים א, יז), מגור מסביב (ירמיהו ו, כה), מגורת רשע (משלי י, כד), כי יגרתי (דברים ט, יט), שד רשעים יגרם (משלי כא, ז), ויגר מואב (במדבר כב, ג), מתגרת ידך (תהלים לט, יא), יגרתי כל עצבתי (איוב ט, כח), משתו יגורו אלים (שם יא, יז), לשון מורא המה.

‎המראה השני, ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), הארים כבדו ה' באיי הים (שם כד, טו), הלילו ישבי אי (שם כג, ו), אי כפתור (ירמיהו מז, ד), עתה יחרדו האין (יחזקאל כו, יח), האיים הרחקים (ישעיהו סו, יט), איים רבים סחרת ידך (יחזקאל כז, טו), הם יושבי כפרים סביבות הים.

‎כדשא תפרחנה (ישעיהו סו, יד), פרח תפרח ותגל (שם לה, ב), פרח שושן (מ"א ז, כו), הפרחה הגפן (שיר ו, יא).

‎ועוד יש להשיב, אלו היה פתרון אראלם וענינו להגלות ולהרָאות להם על דעת שתתחלק המלה לשנים כאשר הם אומרים, היה על המחוקק המשכיל השם שכל מדרך נכוחה לחקות אֵרָא-לָם היה מתוקן המלה בפתיחת ריש אף על פי שלא ימצא 'לָם' בלשון עברית, והיה תולה הפתרון להבדיל בין וַיַרְא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א), ובין וַיֵרָא אליו (שם יח, א), וַיֵרָא מלאך ה' אליו (שמות ג, ב), ולא נכון לפתור כה כי לא דברה תורה בלשון הזה, והן [נ"א ואם] לדבריהם נחלק המלה לשתים ונטה אחרי הפותרים ההם כדבריהם היתכן לומר הן אראה להם כמו אֵחָזֶה להם, הֲיִטַּב לדבר כה, היש טעם לפתרון או פשר לענין, או משקלת למלין? הלא כה ארח חקת התורה בכל מקום אשר יפליא אלהינו לעשות, ובעשותו נוראות ירָאה כבודו ותגלה גבורתו, כאלה: וירא כבוד ה' (ויקרא ט, ג), וירא מלאך ה' (שמות ג, ב), עת נגלה [נ"א נראה] בחורב ברדת אשו הגדולה תחלה ממרום, וביום הראותו בפארן וזרחו משעיר ובתבערה ובמסה, ומי העמד בהראותו (מלאכי ג, ב), [נ"ה ומי הביטו לראותו] הלא אלה יוכיחו. ועוד אם אמר יאמר הטוען על אריאל כי שם מזבח אריאל ולא אראל, וההראל ארבע אמות (יחזקאל מג, טו) יוכיח. ואם אמר יאמרו הפותרים כי יש מלים אשר יחלקו לשנים, כמו תלה ארץ על בלי-מה (איוב כו, ז), וכמו בנו לתל-פיות (שיר ד, ד), וכמו והיו דר-און (ישעיהו סו, כד), ואראל כמו הם, חלילה לאנשי לבב להצדיק אותם להיות מלה בלשון עברית נחלקתלשתים, והמלין האלה אשר ישימון מוחלקין כה יקומו לאחת ולא יחלקו לשתים. ופתרון תלה ארץ על בלי-מה, תולה ארץ על מישור, ומגזרת המלה במתג ורסן עדיו לבלום (תהלים לב, ט), המתג והרסן והחח יישירו הפרד והסוס כמלמד הבקר ודרבן לצמרים. ואת אשר יאמרו בנוי לתל-פיות חלקו המלה לשתים וכן העמידו פתרונה שמו תל לבד ופיות לבד, ובהיות ככה אין למלה טעם ולא ענין ולא פתרון, הן נמצאת המלה מחולקת מבלי הועילות [נו"ו תועלת] ונחצה לשתים מבלי יתרון. ולא יכלתי להשיג איך ידעו הפותרים כי המלה טעונה מחלקות, ומה טעם הטה לבם לעשות כן, אפס כי המלה סדורה כמשפט ודרושה כדת להיות תלפיות מגזרת מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה, יא), הוא המגדל הנכון לצדק ומשפט הנכבד, הבנוי לתלפיות בשבת כל המשכילים כי היא תפארת תהלחם, ויהי משפט תלפיות ככל המלים אשר תחלתם תיו אשר איננו יסוד. ויתכן להיות גם כה ענינו, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שיר ), רצה לשבח גובה הענק ומועל [נ"ל מעל] הצואר, כי גבהו ורוממותו תאר היופי ונאות המראה, והמגדל הזה היה בנוי [נ"וו בנוי לתל] למשמרת הצופים הרואים את ארץ מרחקים, וגם יושבי תבל ושכני ארץ יחזוהו מרחוק, כי הוא נשקף על כל פני ארץ, הן נמצא המגדל נכון גם לצופים גם לשכני ארץ גם ליושבי כפרים גם לעוברי דרכים על כן נשא המגדל לגבהה כתרן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי גם ארחות הסוחרים והולכי נתיבות וגזי מסלות הולכים למבטו, ועוברי דרך ואולים*) לא יתעו, כי המגדל תלפיות ולמודים המורים. גם נאה לדרוש וראוי לפרש כי גובה הענק הוא תפארת הראש. וכאשר חלקו הפותרים תל-פיות לשנים, ככה חלקו ד-ראון לשנים והעמידוהו מן די ומן ראיה, ואלו היה כה לא מש נוע המלה ולא נהפך תוכן נקידתה בעבור מקרה דבק המלה, ואלה לחרפות ולדראון יוכיח, בנפל יוד מהמלה או נקודה העומדת תחתיה, אבל המלה אחת היא ופתרונה לפי ענינה, לדראון עולם למשואות נצח, וכאלה הרבה בתורה מלים מחולקים ואינם נחלקים. ואם אמר יאמרו כי מחלקות המלים האלה כמו בשלם הבשר, וכמו ויזעקוך, ויצאוני, וארץ הנגב נתתני, אשר נחלקים לשנים, גם זה לא היה כי המלים האלה והמלים אשר כמוהם אין חלוקם חלוקה, ולא מחציהם חצוי, ולא יחצו ולא יחלקו, כי אם תום אחרית המלה ותכלית יסודתה ישארו אותיות המלאכה והיו למלה. וכן תוכן הענין ומוצא פשר דבר בכלי הבקר בשלם הבשר, פתרונו הראוי לו בשל להם הבשר, בשל לבד, והמ"ם הוקם לבד במקום להם. כן הוא ענין יתר המלים וכה משפטם. אך המלים הראוים לחלק כאלה המלים העליונים, על כן לא יתכן להיות אראלם מהם ולא יעלה בחשבונם ולא ישתוה בפתרונם, על כי אשר חקת המשפט להיות אראל לבד והמ"ם לבד כמלים האלה, ואך לא תחלק המלה הזאות כה כי לא תקום מן המ"ם מלה, והפותרים לא חלקוה כי אם ארא לבד ולם לבד, וכן לא יתכן. ועל כן אלה לדבריהם ומחלקותם ורפואתם לא יקום פתרון ולא ענין המחוה היטב. ופתרון והיתה לי כאריאל כה הוא: אציק על ציון קרית חנה דוד עד היות שוכניה זבוחים ושחוטים והעיר מטבח אשיתנה מזבח.

‎מתחלק לששה מחלקות: האחד, אש אוכלה הוא (דברים ד, כד), ואש יצאה (במדבר טז, לה), ואשם לא תכבה (ישעיהו סו, כד), אשי החלבים (ויקרא י, טו), אשה ריח ניחוח (שם א, ט), אשו הגדולה (דברים ד, לו), כמשמעם.