מילון על משלי 15:18

‎השני, לא ידון רוחי באדם לעלם (שם ו, ג), בעל פתרון אומרים מגזרת 'נדנה' הוא. ופתרון נדנה ותערה, ענין אחד הם, וישלפה מתערה (ש"א יז, נא), וישב חרבו אל נדנה (דה״‎א כא, כז). אבל הפותר פשר דבר, איננו יכול [נוו"ל לא יוכל] להשיג אם הנו"ן הראשון אשר לנדנה יסוד בו אם אין, כאשר איננו יכול להשיג תי"ו של תערה, אף על פי שיש למלים תוצאות ענינים לא יתבונן חקר עקר יסודתם, אף על פי שתערה קרוב בענינו לותער כדה (בראשית כד, כ) על דבר אריק חרבי (שמות טו, ט) והריקו חרבותם (יחזקאל כה, ז), אבל יש מלה בלשון עברית קרובה ללא ידון רוחי באדם (בראשית ו, ג), וזה מראה המלה וענינה, איש ריב ואיש מדון (ירמיהו טו, י), איש חמה יגרה מדון (משלי טו, יח). וכה פתרון לא ידון רוחי באדם, לא יריב חרוני באדם, ולא יוכיח איש כי השחת ישחיתם אפי לעת מלא להם מאה ועשרים שנה, כאחד יתמו ויכלו ויספו, ובמי המבול יגוע כל בשר, ויהי כן, ויכלו באפס תקוה. והמריבה והמדון, ענין אחד להם. ויש בלשון עברית מדון אשר איננו, מגזרתו, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש (ש"ב כא, כ), ואין כמהו איש ריב ומדון, כי המ"ם הנשרש בזה נשבת בזה [נו"ו מזה], והנו"ן הנשרש בזה נשבת בזה [נ"וו מזה] כיתר המלים. ואלה המלים אשר יוכיחו, והוא הכה את האיש המצרי איש מדה (דה״‎א יא, כג), וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר יג, לב), אבנה לי בית מדות (ירמיהו כב, יד), וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מה, יד), ויתמדד על הילד (מ"א יז, כא).