מילון על משלי כה:4

‎ואלה הגימלי"ן המחוברים לאותיותם ונשאר גימ"ל לבדו אשר איננו מחובר ליתר האותיות, ויקום ממנו מלה באותיות המשרתים ואין יסודתה כי אם גימ"ל לבדו, כאלה: עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), כי י"י הוגה (איכה א, ה), כאשר הגה מן המסילה (ש"ב כ, יג), בתולתיה נוגות (איכה א, ד), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), הגו סיגים מכסף (משלי כה, ד), ויגה בני איש (איכה ג, לג), הגה ברוחו (ישעיהו כז, ח), מתחלק לשני מחלקות לשון נפץ ולשון דאגה, והנו"ן אשר ביגון איננו יסוד כי הוא כמו שברון ועצבון וחשבון.

לד. צירוף יחזקאל הע"ה אמר היו לי בית ישראל כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו והיתה הכונה על הצרוף שנעשה מהם במצרים כטעם אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ושם הסיגים כסף היו שהובררו להיות כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש. והפלא מאותיות סיגים שהן מתחלפות בא"ת ב"ש ומצטרפות רחמים בסוד כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים וגדול כבודו כמאמר הזהר גבי זהב התנופה דאתפשטותא דכספא טב לעולם והזהב לא כן. אח"כ אמר יען היות כלכם לסיגים שחזרו לעלבון ראשון של אותה עיסה גזם ופירש שהם צריכים בירור אחר אלא שהוא ישתנה מן הראשון למעליותא בג' דברים הא' כי תחלה היה במצרים ארץ נכריה מלאה גלולים והאחרון יהיה בירושלם ארץ אשר אלהינו דורש אותה תמיד. והב' כי זה האחרון יהיה קבוצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור הנה תחלה לא היה שם כסף כי חסרה מהם תורת חסד ואע"פ שהיתה לשבט לוי ישיבה במצרים לא זכו בה כל ישראל יחד באותו פרק ועוד מעמד הר סיני חביב לן. שנתחדשה בו ההלכה מפי הגבורה לקהל חקה אחת לדורותם לברית עולם יותר מתורתן של ראשונים שהיתה מסורה ליחידים לשעתן הבוחרים בתורה לרצונם כמי שאינו מצווה ועושה ולא זכו אליה אלא ע"י מלאך אדם מרזיא"ל. שם [מ]יופיא"ל. אברהם מצדקיא"ל. יצחק מרפא"ל אחר שריפא אותו מחולשת העקידה. יעקב מפליא"ל. יוסף מגבריא"ל. משה קודם מראות הסנה ממט"ט. ואמרו כי אולי אליהו למד ממלתיא"ל. ואולי פנחס למד ממנו גם הוא לפני המעמד הנבחר כי אח"כ כתיב לא בשמים היא. ואמר כי זה הברור האחרון יהיה כהתוך כסף בתוך כור כי אפילו פושעי ישראל אחרי שעמדו רגליהם על הר סיני הם או מזלם ואמרו עם הקהל נעשה ונשמע כסף הם אלא שצריכים צירוף והדברים מגיעים לחבלי משיחנו ולמלחמת גוג ומגוג. ההבדל הג' אחרון חביב הוא ונפלא שלא נהיה צריכים עוד צירוף אחר לעולם אלא כהתוך כסף בתוך כור ככה ישאר מזה הברור כסף נקי בתכלית השלמות. הוא שאמר המלך החכם הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי. הגו באתב"ש צרף אמר כי אין כאן מין בשאינו מינו אלא שהכסף הזה טעון צרוף מן הסיגים שחברו לו במקרה בין הגליות ולסוף יצא לצורף כלי כהנים לוים ישראלים כלה זרע אמת הרמ"ע ז"ל במאמר הרקיעים כ"י בסופו: