ספר השרשים
מחברת מנחם
הן אראלם צעקו חוצה (ישעיהו לג, ז), הוי אריאל אריאל (שם כט, א), וההראל (יחזקאל מג, טו), ומהאריאל (שם), והיתה לי כאריאל (ישעיהו כט, ב), נראים המלים האלה כי לשון אחד וענין אחד להם. שם המזבח 'אריאל', ופתרון הן אראלם צעקו חוצה עת אשר נהרס המזבח הנקרא אראל, צעקו ובכו אותו קוננו מקדשם ובכו אראלם וספדו מזבחם. אמר יאמר הטוען לא יתכן בלשון עברית צעקו אראלם ובכו אראלם, כי אם צעקו על אראלם ובכו על אראלם, יש להשיב ולומר יתכן כה וכה. אלה ענינים הנוטים אל הפתרון: ויבך אתו אביו (בראשית לז, לה), ויבכו בני ישראל את משה (דברים לד, ח), ויבכו את אהרן (במדבר כ, כט). ואם יטעון הטוען כי האתים יתקנו [נ"ה יתכנו] את הענין ואיננו באראלם, לספד לשרה ולבכתה (בראשית כג, ב) יוכיח, וגם ויזעקוך (נחמיה ט, כח) יורה, וכמהו הרבה בלשון עברי [נ"אלרוב].
מחברת מנחם
אנשי פתרון אמרו, כי מלה זאת נחלקת לשנים אֵרָאֶה לָם, אמנם ידעתי כי יש מלים בלשון עברית אשר יחצו לשנים, אך לא אראלם, כי אראלם אינו ממנינם [נ"א ממינם], כי בחזקתו עומד וענינו נכון. ואלה קצות המלים הנחלקים לשנים: כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), ראוי להיות 'נתת לי'. וכמהו בני יצאוני ואינם (ירמיהו י, כ), ראוי לאמר 'יצאו ממני'. וכמוהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ראוי לומר אחוה לך. וכמוהו ויזעקוך (נחמיה ט, כח), ראוי לומר 'ויזעקו אליך'. ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), ראוי לומר 'דבר לו'. בשלם הבשר (מ"א יח, כא), בשל להם הבשר, מספר צערי אגידנו (איוב לא, לז), אגיד לו. פזר עצמות חנך (תהלים נג, ז), חנה לך. יבאני רחמיך ואחיה (שם קיט, עז), יבואון אלי, וכהנה הרבה בתורה.