מחברת מנחם
מתחלק לחמש מחלקות: האחד, די מחסרו (דברים טו, ח), ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיהו מ, טז), ודי חלב עזים (משלי כו, כז), הלוא יגנבו דים (עובדיה א, ה), והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז), אכל דיך (משלי כה, טז), מדי העבדה (שמות לו, ה), כולם ענין מציאה המה, אך בהיותו מגזרת ימצאהו בארץ (מדבר) מדבר (דברים לב, י), ישחט להם ומצא להם (במדבר יא, כב). ויתכן להיות קרוב לענינו, אריה טורף בדי גדותיו (נחום ב, יג), בעבור די מחסורם להכין מאכלם ישחרו לטרף. ויתכן להיות מגזרתם [נ"ה מגזרת] בדי שפר יאמר האח (איוב לט, כה), בתת קול השופר, בהיות קול השופר בדי כח אלי תקע יאמר האח. ובהיות כה פתרון די, נוטה פתרונו עם כלם ונמצאו הביתים [נו"ל הביתי"ן] משרתים ולא מיוסדים. אבל יש לבי"ת תוצאות הרבה למרבית פנים. וייגעו עמים בדי אש, ולאמים בדי ריק יעפו (חבקוק ב, יג), במו אש במו ריק לפי ענינו.
מחברת מנחם
הרביעי, כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), אל [נו"ל פן] תדמה בעונה (ירמיהו נא, ו), ואמר אוי לי כי נדמתי (ישעיהו ו, ה), בדמי ימי אלכה (שם לח, י), ואשר דמה לנו (ש"ב כא, ה), גם מדמן תרמי (ירמיהו מה, ב), נדמתה אשקלון (שם מז, ה), איך נדמיתה (עובדיה א, ה), וכל אנשי מלחמחה ידמו (ירמיהו נ, ל), וכל אנשי המלחמה ידמו (שם מט, כו), ונדמו נאות השלום (שם כה, לז), כי יי' אלהינו הדמנו (ירמיהו ח, יד), ודמיתי אמך (הושע ד, ה).
מחברת מנחם
גנבתי יום וגנבתי לילה (בראשית לא, לט), כי כל הגנב מזה כמו נקה (זכריה ה, ג), וגנב איש ומכרו (שמות כא, טז), אין למלה הזאת כי אם מראה אחד וענין אחד, אבל הפותרים הקדמונים חלקוה לשתי מחלקות: האחד, מן לא תגנב (שמות כ, יג), וגנב איש ומכרו (שם כא, טז), אם גנבים באו לך (עובדיה א, ה). והשני, פתרו בו לשון שמירה וכה אמרו [נ"ה פתרו]: גנבתי יום וגנבתי לילה, שמרתי יום ושמרתי לילה, והחבירו דמיון למלה והשוו ערך לה, וזה דמיונה אשר השוו אליה [נ"ה לה] כי כל הגנב מזה כמוה נקה. כי כל השומר מזה כמוה נקה ינקה מן האלה, אבל המלים אינם יוצאים מגזרת גניבה כמשמעה, וכה הוא פתרון הפסוק [נ"ב המקרא] ותוכן ענינו, גנבתי יום וגנבתי לילה מידי תבקשנה ואנכי שלמתיה [נ"ה אשלמנה], הייתי נעור כל הלילה כגנב לשמור. ואלו היתה גנבתי יום כמו שמרתי היה על המחוקק לחקות 'גָנַבְתִּי' ולא 'גנובתי', ולא היה עליו להביא וי"ו בתוך [נ"ה והיה מוציא הוא"ו מתוך] המלה, כי בחקותו גנובתי הורנו על הגנובה ועל האבוד, ואורח היו"ד הנכתב באחרית המלה היא לנועם המבטא בדבר הידוע הנקדם, כאלה: העיר רבתי עם (איכה א, א) ענינו כמו רבת עם, וכמהו שרתי במדינות (שם). וכמהו לססתי ברכבי פרעה (שיר א, ט), וכמהו עגלה מלֻמדה אהבתי לדוש (הושע י, יא), וכמהו מלאתי משפט (ישעיהו א, כא), וכמהו גנבתי יום וגנבתי לילה. וזה פתרון כי כל הגנב מזה כמו נקה, אמנם המגלה הזאת היא כתובה פנים ואחור משני עבריה, כתובה מהעבר האחד וכמוה כתובה מהעבר השני, מזה כמוה ומזה כמוה, כה אמר יי' המגלה הזאת ערן לא הוצאתיה לכלות בה הנשבע והגונב, כי נקיים הם מאלתה, הגונב והנשבע נקה מאלת המגלה אשר היא שווית פנים הרואה אותה אם הופכה מפה מוצא כמוה בעבר השני, פנים כמו אחור ואחור כמו פנים, הגונב נקה מאלתה והנשבע גם הוא נקה, עתה הוצאתיה [נה"ול אוציאנה] נאם יי' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר.