ספר השרשים
ספר הבחור
ב. וכן לבנין הָפְעַל הנולד מבנין הִפְעִיל כי דין אחד לשניהם כי גם הוא תמיד מקבל פעולתו מיד אחר ובעבור זה אין באחד מהם צווי כי איך יצוה אדם לחבירו בנפעל הנגזר מפעלים יוצאים כמו שכתבתי במאמר זה בעקר הח ומכל שכן שאין בהן פעול, ואף הבינוני איננו בְּפֻעַל רק במקומות מעטים במקום שם התואר כמו; וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל (שמות ג׳:ב׳), לַנַּעַר הַיּוּלָּד (שופטים י״ג:ח׳), שהם תוארי בראיית הקמץ ואין לומר כי הם עוברים והקמץ שבהם בעבור הסוף פסוק שאם כן היה לו לומר והסנה לֹא אֻכָּל, כי מלת אין לו תשמש בפעלים רק בשמות, וכן ה"א של מלת הילד מוכיח שאינו עבר כי לא תשמש ה"א הידיעה בפעלים, לכן צריכים אנחנו לומר כי הם בינונים תוארים, וּבְהָפְעַל לא נמצא לא בינוני, ולא תואר לעולם, גם המקור לא נמצא בשניהם כי אם במקומות מעטים ועם אותיות בכל"ם לא נמצא לעולם כמו שיתבאר לך כל זה במאמר שני בעקר שני אם כן לא נשאר בהם רק העבר והעתיד: