שמות ב:יג הפניות ומקבילות

‎צ. אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), אוהב מצה (משלי יז, יט), אשר הצו (במדבר כו, ט), בהצתם על ה' (במדבר כו, ט), עברים נצים (שמות ב, יג), ויצץ ציץ (במדבר יז, כג), הנצנים נראו בארץ (שיר ב, יב), עלחה נצה (בראשית מ, י), כציץ יצא וימל (איוב יד, ב), תנו ציץ למואב (ירמיהו מח, ט), כי נצא תצא (שם), מראתו בנצתה (ויקרא א, טז), מלא הנוצה (יחזקאל יז, ג), כי נצו גם נעו (איכה ד, טו).

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. ופרש"י רשע שכמותך. ביאור הענין דהנה איתא בגמ' כל היכא דכתיב נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם וילפינן מהא דכתיב בפ' קרח ודתן ואבירם יצאו נצבים. והנה האר"י ז"ל כתב כי דתן ואבירם היו בקליפה דוגמת משה ואהרן בקדושה ע"ש ואפשר שזה דכתיב בפ' זו נצבים לקראת' פי' לעומתם ממש. וזה ידוע כי משה ואהרן בקדוש' שקולים היו כדכתיב הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה וממילא שדתן ואבירם היו שקולים ברשעתם לעומתם וזה כוונת רש"י שפי' רעך רשע שכמותך. שמשה רבינו ע"ה הבין כ"ז ברוה"ק ואמר לו למה תכה רעך. וכוונתו הי' לענוש אותו בזה השם תכ"ה כידוע משער היחודים בפסוק רק בעיניך תבי"ט ע"ש. ואלו הרשעים דתן ואבירם הבינו זאת והשיב לו הלהרגני אתה אומר פי' אני מבין שאמירתך הוא להרגני בלשונך שאמרת שם תכ"ה. ורצה להגביר א"ע נגד משה רבינו ע"ה בשם היוצא מס"ת מ"י שמ"ך לאי"ש כמבואר בהאר"י ז"ל. כידוע לעומדים בסוד שם מ"ב שאין מגלין אלא לצנועים: (הועתק מכת"י הה"מח זצ"ל בעצמו)

‎השלישי, כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה, יא), וינצו במחנה (ויקרא כד, י), וינצו שניהם בשדה (ש"ב יד, ו), אהב מצה (משלי יז, יט), אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), שני אנשים עברים נצים (שמות ב, יג), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), בהצתם על יי' (שם), בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס, ב), הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נח, ד), ענין מריבה הם.