וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃
שם משמואל
ונראה דהנה בפסוק ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר, פירש"י ויירא משה כפשוטו ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל אכן נודע הדבר כמשמעו ומדרשו נודע לו הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדין בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויין לכך, עכ"ל, והדבר יפלא וכי בכל ע' אומות לא נמצא דלטורין אתמהה, והקושיא במקומה עומדת מה חטאו ישראל מכל ע' אומות, והפי' הוא דישראל הם פנימיים ולאו בני שיעבוד נינהו, ולמה יהפוך הדבר שיהיו משועבדין יותר מכל ע' אומות שהם חיצוניים, אלא שראה שהי' בהם דלטורין היפוך מעלתם שהם פנימיים, וא"כ פגמו בפנימיות, ונסתלק מהם מעלתם זה, ושוב שורה עליהם מה שהוא היפוך מזה, וכמו שפנימית מסלק השעבוד כן מה שהוא לעומתו מביא השיעבוד, וכטעם הזוה"ק בטומאת מת שמת נכרי אינו מטמא וישראל מטמא, משום דנתרוקנה ממנו הקדושה שורה בו לעומתו דבר ההיפוך, כן הוא בנידון דידן, ע"כ צריכין מירוק להשיב למעלתם להיות פנימיים, אך הדברים תמוהין וכי בשביל שהי' בישראל שני אנשים דלטורין כל ישראל מה חטאו שהרי לא ראה דלטורין יותר משנים אלו והם דתן ואבירם ברשעם מתחילתן ועד סופן וכל ישראל הרי הם זכאין, ולמה יסבלו ישראל בשביל שני רשעים אלו, ועוד כי לא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, ואמרנו לפרש עפ"י מה דאיתא במקובלים שנשמות ישראל במצרים היו מגולגלים בדור המבול ודור הפלגה ופגמו אז בברית המעור והלשון שהוא פנימית האדם, זה פנימית מצד המוח כי הזרע יורד מהמוח, וזה פנימית מצד הלב כי לישנא קילמוסא דליבא, והיו צריכין ליבון ומירוק במצרים, והנה עבירה גוררת עבירה, ואפי' עבירות שמגלגול הקדום מושכין לבו של אדם בגלגול זה לעבירות האלו עצמן או בדומה להן, וידוע דדילטוריא הוא פגם ברית הלשון שדומה לפגם ברית המעור, וע"כ כשראה משה בישראל דלטורין הי' בעיניו דבר של חידוש הלא ישראל הם פנימיים ומאין יבוא להיות בהם דלטוריא, וזה הי' תמוה בעיניו יותר משאר עבירות שזה היפוך מהותם לגמרי, וכשהעמיק להסתכל בשורשם ראה ברוה"ק שעליו מי המה אלה, כי משה רבע"ה גם אז שימש ברוה"ק כמו שאמרו ז"ל וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, ובזוה"ק (י"ב:) חמא ברוח קודשא דלא זמין לנפקא מיני' ברא מעליא, ונתוודע לו ברוה"ק כי נשמותיהן היו בגלגול דור המבול וחטא הקדום מושך לדומה לו, ומפאת זה הוא הדלטוריא שנמצא בהם, וע"ז אמר אכן נודע הדבר היינו מה שהוא סוד כמוס וחתום ולא נודע לאיש מי המה אלה ועתה נודע, ומובן ממילא שהשעבוד הוא בשביל חטא הקדום שבחיקם, ומעתה מיושב הקושיא איך בשביל שני דלטורין ישתעבדו כל ישראל בעבודת פרך, והלא לא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, כי לאו בשביל הדלטוריא משתעבדין אלא בשביל חטא הקדום, והדלטוריא הי' לאות ולמזכיר עון כי הם שחטאו בגלגול הקדום, ופגמו אז בפנימיות שלהם צריכין מירוק, וכאשר נשלם המירוק שבו למעלתם להיות פנימיים ושוב אין ראוי להם השעבוד ויצאי:
מחברת מנחם
אכן נודע הדבר (שמות ב, יד), אכן חלינו הוא נשא (ישעיהו נג, ד), אכן רוח הוא באנוש (איוב לב, ח), אכן לשֶׁקֶר מגבעוֹת (ירמיהו ג, כג), אכן יש ה' במקום הזה (בראשית כח, טז), פתרונם כפי ענינם, כי המלים האלה לא יצטרפו ולא יגזרו ולא פתרונם כי אם לפי ענינם.