קישורים על במדבר ד:כב

נשא את ראש בני גרשון גם הם. בזוה"ק ר"פ זו ר' אבא פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה האי קרא לאו רישי' סופיה ולאו סופי' רישיה. פירוש שמשמעות הפ' לא יחשוב ה' לו עון היינו שיש לו עון רק ה' לא יחשוב לו לעון. וסוף הפסוק ואין ברוחו רמיה משמע שאין בו כלל. והאריך בזוה"ק ומסיק ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה. וצריך להבין מה תירץ לקושית סתירת הפסוק. גם מה שייכות פתיחה זו לפרשה נשא את ראש בני גרשון. אך סדר הפרשיות מראש הס' במדבר מתחלה נאמר שאור את ראש כל עדת בני ישראל וגו' ומספרם בכלל ובפרט ובדגלים. ואחר כך נאמר פקוד את בני לוי וגו' מבן חודש ומעלה ולא נאמר שם לשון נשא ואחר כך נאמר נשא את ראש בני קהת וגו' מבן שלשים וגו'. ואחר כך נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם ואחר כך בני מררי למשפחותם ולא כתיב בהם נשא. ואחר כך כתיב פ' שלוח מחנות. והענין הוא שכיון שנבנה המשכן. אז קודם פ' ויהי ביום כלות משה שנעשה שם מחנה שכינה נעשה מקודם אז מחנה ישראל ומחנה לויה. ולכן כתיב מקודם שאו את ראש כל עדת בני ישראל. והיינו שיהיה בהם קדושת מחנות ישראל ונאמר לשון שאו לשון נשיאות ע"ד מ"ש במדרש (תנחו' תשא ה') לפיכך נתן להם תלוי ראש על ידי משה וא"ל כי תשא את ראש. ואחר כך במספר הלוים מבן חודש לא נאמר לשון נשא שעיקר נשיאת הלוים הוא רק משבחו לכלל עבודה. דקדושת מחנה ישראל הוא שעוסקין בעניני עולם הזה אך הם קובעים עתים לתורה ועוסקים במצות. ואף בעניני עסקי עולם הזה כשעוסק בהם עם כונה לש"ש שיוכל לקבוע עתים לתורה ולגדל בניהם לת"ת הוא גם כן בקדושה וכמו"ש הרמב"ם ז"ל על מאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים שכאשר האדם עושה עניני הגוף לש"ש נעשה מן הכל מעשה מצות. גם עסק סתם מצות וגמ"ח שהם מצות מפורשת. וזהו קדושת מחנה ישראל וקדושת מחנה לוי' הוא שהם פנויים רק לתורה ועבודה שאין להם חלק בארץ רק ה' חלקו ונחלתו ונוטלים מעשר ואין להם שום עסק מעניני עולם הזה רק כמו שהיה כונת בריאת האדם כמ"ש (קידושין פ"ב.) ואני נבראתי לשמש את קוני. וקדושה זו הוא רק משנכנסו לכלל העבודה מבן ל' ומעלה. ומש"ה במספר הלוים מבן חודש כתיב לשון פקוד ולא כתיב בהם נשא. ואחר כך במספר הלוים מבן שלשים ומעלה כתיב נשא את ראש בני קהת ואיתא (במ"ר ר"פ זו) אף על פי שגרשון בכור כו' לפי שקהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון כו' יקרה הוא מפנינים מבכור שיצא ראשון כו'. ואחר כך איתא במדרש שם לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש קדשים ויצא ממנו אהרן שהוא קודש הקדשים וגרשון היה קודש הקדימו הכתוב לקהת תחלה כו' והיינו שהארון היה קדש קדשים וכן אהרן דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וגו' והוא נקרא מחנה שכינה. ובני קהת נושאי הארון ולכך הקדימו לגרשון. ובבני גרשון כתיב גם כן לשון נשא לפי שהוא בכור וכתיב גם הם שאף בני גרשון וכיוצא בהם כמ"ש במדרש. ומה שבבני מררי לא כתיב בהם לשון נשא הענין הוא שאף בקדושת הלוים שהוא מי שהוא פנוי רק לשמש את קונו גם כן יש שלשה מדרגות ועפמ"ש (סנהדרין ל"ט:) אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה כשהוא אומר וכו' הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש וגו' הוי אומר לעמל תורה נברא. ואמרנו מכבר שבודאי אין הפירוש לעמל מלאכה בעניני מלאכת עולם הזה בעניני הגוף שע"ז לא יתכן לומר ספק שנברא האדם לעמל מלאכת עניני הגוף. וכן לעמל שיחה בודאי אין הפי' שיחה בטלה שע"ז אין ספק שאינו תכלית בריאת האדם. רק הפי' שבודאי האדם נברא לשמש את קונו. רק עמל מלאכה היינו ע"ד מלאכת המשכן שהוא מעשה המצות ואף הוא טוב. ואומר שהתכלית לעמל פה וכמוש"נ כל עמל אדם לפיהו וכתיב פיהו סתם ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה היינו תפלה וכמו"ש (ברכות כ"ו:) אין שיחה אלא תפלה ויש בני אדם שכל עסקיהם בתפלה וכעין שאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (וכמוש"ש כ"א.) וגם הוא טוב אך אמר כשהוא אומר לא ימוש וגו' הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דעיקר התכלית עמל תורה שהרי מי שתורתו אומנתו כרשב"י אין מפסיקין לתפלה (כמ"ש שבת י"א.) ורב יהודה מתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי (ר"ה ל"ה.) שהיה מחזיר תלמידו כל ל' (כמו"ש רש"י) וכן מצות שאפשר לעשותה על ידי אחרים מבטלין עבור ת"ת (מו"ק ט:) אך מ"מ עמל שיחה שהוא תפלה ועמל מלאכה שהוא מצות מעשיות גם כן טוב:

וידבר ה' אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם הדקדוק הוא מפני מה אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם ואחר כך לבית אבותם ואצל בני גרשון נאמר לבית אבותם תחילה גם יש לדקדק על תיבת נשא שהנו"ן נראת כמיותר שהי' די באמרו שא כמאמר הכתו' שא את ראש המלקוח שא את מספר שמותם ונראה דאיתא בגמרא מי שהוא ובנו ובן בנו בני תורה שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם שנאמר לא ימושו מפיך וכו' אמר ה' מעתה ועד עולם עיי"ש. אמנם הבטחה זו אינו אלא למי שדורך בעקבי אבותיו ואוחז דרכם בקודש לילך גם הוא בדרכי תורה ועבודה ומבקש להתעזר בזכות אבותיו שיגיע מעשיו למעשי אבותיו הקב"ה מאיר עיניו במאור תורה בזכות אבותיו אבל אם הוא אינו מיגע עצמו כלל לא יועיל לו זכות אבותיו כלל כמאמר חז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וכל אדם אם ישקוד על התורה ועבודה ישיג השגות התורה כי כתר תורה מונח וכל מי שירצה יזכה בה והחילק בין מי שיש לו שלשלת היוחסין ובין שאר האנשי' אשר אינם מיוחסים הוא כך שמי שאין אבותיו היו צדיקים צריך לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא בשקידה רבה ועי"ז יוכל לבוא להשיג השגות התורה וקדושה עליונה ומי שיש לו שלשל' היוחסין זכות אבותיו עומדת שלא יצטרך לעבוד כ"כ ויוכל להשיג בנקל יותר משאר אנשים אך אעפ"כ בלא שום יגיעה אי אפשר לו להשיג שום דבר רק גם הוא צריך לחתור ולבקש תמיד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובאם יעמול בתורה ובעבודה אזי ישיג יותר מבאם יעמול כ"כ שאר אנשים אשר אינם מיוחסים כי לזה זכות אבותיו מסייעו שבאו לו השגות בנקל יותר משאר אנשים ודרך האמיתי הוא הגם שהוא מיוחס גדול לא יבטח על זכות אבותיו כלל רק יתאזר כגבור חלציו ויתאמץ לעבוד עבודת הקודש בשקידה רבה עד אשר ישיג מעצמותו בלתי זכות אבות ע"כ אצל בני קהת נאמר תחילה למשפחותם להורות הגם שהיו מיוחסים משלשה דורות קהת לוי יעקב לא בטחו בזכותם רק כנסו עצמם משפחות משפחו' לעבוד עבודת הקודש וקדושתם אשר השיגו היתה ע"י עבודתם ולא ע"י זכות אבות אבל בני גרשון אותה הקדושה שהי' להם מאביהם שהי' בכור קדוש מרחם אותה קדושה אי אפשר להשיג ע"י עבודתו כי אכילו אם יעבוד כל ימיו על זה לא יהי' בכור א"כ אותה הקדושה שהי' לבני גרשון מצד שהי' גרשון בכור קדוש מרחם אותה קדושה לא הי' להם אלא מצד אביהם ולא מצד עבודתם לכך נאמר בהם תחילה לבית אבותם אבל בבני קהת יוכל להיות שכל קדושתם לא הי' אלא מצד עבודתם כנ"ל לכן כתיב למשפחותם תחילה כנ"ל ועל הדקדוק שדקדקנו לעיל שהי' די באמרו שא כו' נראה לפרש דאי' במדרש רבה מהיכן נתחוו ישראל לדגלים שבשעת מתן תורה ראו ישראל מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו התחילו מתאווין לדגלים והנה מרכבה עילאה הוא מדת האבות אברהם בימין יצחק בשמאל ויעקב באמצע ודוד במערב ודמות החיות פני ארי' לימין פני השור משמאל ופני נשר באמצע וכן מיכאל בימין גבריאל בשמאל אריאל במזרח רפאל במערב שכן הוא אחדות הפשוט אבל אם מעשי התחתונים גורמים חלילה קיטרוגים למעלה ומתעורר עליהם דינין ח"ו אז צריכין אנו להמתיק הדינין וצריכים אנו להעלות מדת יצחק שיהי' באמצע ואברהם בימין ויעקב בשמאל כדי שיתכלל יצחק בין אברהם ליעקב ועי"ז נמתקין הגבורות בשרשן ועיין בזו"הק פ' אמור בכוונות התקיעות דר"ה ואם צריכים המתקה יותר אז צריכים לעשות המתקה יותר גדולה דהיינו שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל וזה הוא המתקה היותר גבוה ושוב אין שום כח לקטרג רק כל הדינים נמתקים בשורשם ועיין במאמרינו פ' בחוקתי על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב כו'. והנה כשאנו עושין המתקה שיהי' יעקב בימין ויצחק באמצע ואברהם בשמאל אז סדר המרכבה נשר בימין שור באמצע ארי' בשמאל וזהו המיתוק הגבוה שהגבורות נכללין תחת החסדים והרחמים גדולים מתגברין על ישראל ושוב אין שטן ואין פגע רע. והנה כשהוקם המשכן ורצה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים קיטרגו כל מלאכי מעלה על ישראל קיטרוג גדול מאד וביותר על הלוים שהם היו שומרי משמרת הקודש וע"י עבודתם ושירתם שרתה השכינה בהם לזה היו הלוים צריכין שמירה שיומשך עליהם הרחמים הגדולים לבל ישלוט עליהם שום קיטרוג. לכן כתיב אצל בני קהת שהיו נושאי הארון נשא את ראש בני קהת ר"ל מלת 'נ'ש'א הוא נוטריקון 'נשר 'שור 'ארי' וביאורו שיומשך עליהם הרחמים הגדולים על ידי ההמתקה יעקב בימין יצחק באמצע ואברהם בשמאל שהם נשר שור ארי' ועי"ז יהי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג ואח"כ אמר הכתוב נשא את ראש בני גרשון גם הם פי' הגם שעבודת בני גרשון לא הי' גקודש הקדשים שהם הארון והשולחן מ"מ גם הם צריכים שמירה ע"כ כתיב גם אצלם 'נ'ש'א שמרומז למה שכתבנו 'נשר 'שור 'ארי' ועי"ז הי' להם שמירה לבל יחול עליהם שום קיטרוג כנ"ל.

נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם. בזוה"ק ריש פ' זו ר"א פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. האי קרא לאו רישי' סופי' ולאו סופי' רישי' וכו' דרישי' משמע שיש לו עון ואין הקב"ה חושבו וסופי' משמע שאין לו כלל עון. וכן פי' בהג"ה רח"ו ז"ל והאריך הזוה"ק בענין תפלת מנחה וקדושת יצחק אבינו ע"ה שתקנה ואחר כך כד אתי צפרא וכו' ואחר כך מסיים ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה. ויש להבין מה תירץ בזה קושיתו ואיזה שייכות יש לכל המאמר הזה לפי' פסוק זה. וגם מה שייכות הפתיחה זו לפרשה זו דנשא את ראש וגו'. וכן מצינו כעין זה בזוה"ק (ח"ב כ"ג ע"ב) על הפסוק ושמי ה' לא נודעתי להם ר' חזקי' פתח אשרי אדם וגו' גם כן הפסוק הזה והאריך בד' רוחות וד' יסודות ואחר כך מסיק והאי דכתיב אשרי אדם וגו' אימתי לא יחשוב ה' לו עון בזמן דאין ברוחו רמיה וגם שם יש להבין שייכות הדרוש להפסוק אשרי אדם וגו' ושייכות הפתיחה להפ' ושמי ה' וגו'. אך הענין דשם עיקר הדרוש בזוה"ק דד' רוחות וכן הד' יסודות ארמ"ע כנגד ד' אותיות דשם הויה דרום וצפון וכן אש ומים כנגד אותיות י"ה י' חכמה ה' בינה ואיתא בזוה"ק (ח"ב קע"ה ע"ב) וחסד עלאה נפקא מחכמה גבורה דהוא דינא תקיפא נפקא מבינה. ויסוד העפר וכן רוח מערב נגד ה' אחרונה דשם מדת מלכות. ומדת מלכות נקרא ארץ בכ"מ בזוה"ק הווא כנגד רוח מערב שכן שכינה שהוא גם כן מ' מלכות שרויה במערב (וכמ"ש בזוה"ק ח"ג קי"ט ע"ג) ומזרח וכן יסוד הרוח כנגד ו' הבשם שוא אילנא דחיי. ויש בנפש ה' מדרגות נפש רוח נשמה. ונשמה לנשמה בזה יש ב' מדרגות חי' יחידה ונפש הוא ממדת מלכות כמו"ש בזוה"ק (ח"ג ל"ט ב') כמו שנאמר תוצא הארץ שהוא מ' מלכות נפש חיה. ובס' הבהיר על וינפש שמשם פורחים כל הנפשות וכמו שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ואת ה' היינו מ' מלכות כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קל"ה ב') את דייקא דא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה מ' מלכות והוא כנגד ה' אחרונה שבשם הוי'. ורוח הוא מן אות ו' מן שם הויה ונשמה מבינה שהוא ה' עלאה ונשמה לנשמה מן אות י' דשם ויש בזה ב' מדרגות מן אות י' גופי' שמרמז לחכמה ומן קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין כמ"ש בזוה"ק (ח"ג ס"ה ב') והיינו כ"ע עתיקא סתימאה דאיקרי אין (זח"ב ס"ד ב') וזהו כנגד חי' יחידה: