וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃
תוספתא (ליברמן)
כאשר נשבעת. זו שבועתו של אברהם אבינו, שנ' ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען. לאבתינו. הכל בזכות שבטים, שנ' שבועות מטות אומ' סלה. ארץ. זו ארץ עצמה, מפאת קדים עד פאת ים נפתלי אחד. זבת חלב ודבש. מלמד שהמעשרות נותנין טעם וריח ושמן דגן בפירות.
תפארת שלמה
יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת כו' לכאורה לשון יען אשר עשית הוא מיותר הלא צוהו ועשה וכבר ספר הכתוב אשר עשה. אך הנה מודיע הכתוב גודל צדקת א"א ע"ה אשר כל ימיו הי' מתלהב לעשות רצון בוראו באהבה עזה והי' מחפש תחבולות איך לעשות נ"ר יותר וכאשר בא אליו הנסיון הנה הוא בעצמו הפליא לעשות לו הנסיון גדול יותר ואעפ"כ יקיימנו לרצון בוראו. כי כן ד"מ אם האדם עושה המצוה בעצלות ודרך חוב לפרוע חוקו. הנה אף אם עושה רצון ד' אך הוא בלי חיות ובקרירות. לא כן אם עושה מאהבה וחפץ בה ורודף אחרי' לקיימה בכל פרטי' ודקדוקי' זהו הנרצה לפני ד' וזה הי' א"א עושה בנסיון העקידה הוא הגדיל בעצמו יותר ערך הנסיון ועשה ממנו מצוה רבה כאשר בארנו בפ' שבו לכם פה עם החמור ואין לי חפץ מעולה מיצחק ואעפ"כ אשחטנו. וזהו וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם ר"ל הוא רצה יותר מכפי ערך המצוה וזהו בלבב שלם. וזהו ששבח הכ' יען אשר עשית את הדבר הזה כי עשית דברים חדשים אשר לא נצטווית להגדיל המצוה כנ"ל כי ברך אברכך כו'.