קישורים על דברים ז:יב

והיה עקב תשמעון וגו' במד"ר פ' זו פתח הלכה אדם מישראל וכו' ואימתי אתה נותן לנו שכר המצות וכו' אמר להם הקב"ה מצות שאתם עושים וכו' אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בעניינו והי' עקב תשמעון. והנה כל היעודים שחשב אח"כ וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' לא שייך כלל לעוה"ב כמו שא' (ברכות י"ז.) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' ולא פו"ר. גם לשון הכתוב והי' עקב תשמעון משמע שתשמעו בעקב והמד' מפרש על השכר שיהי' בעקב. אך באמת אי' (פ"ד דאבות) שכר מצוה מצוה וזה יהי' השכר שתשמעון ועקב קאי על ימות המשיח דאי' (שבת קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וכו'. והיינו שאז יהי' נעקר יצה"ר מלבם כמו בשעת מ"ת רק שם הי' לפי שעה לבד ואז יהיה לעולם. וזה שפתח במד' בענין שמירת שבת דכיון שמצינו (שם קי"ח:) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין וכו' ובהרבה מקומות אי' שבת אחד מכלל שעד היום שלא נגאלו עוד לא שמרו ישראל עוד שבת אחד כהלכתו. וע"ז א' אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחלה כשנתנה להם באלוש מנין שנאמר וישבתו העם ביום השביעי מדכתיב עליהם בכתוב מפורש וישבתו העם מכלל ששמרו אז השבת כראוי. ועי"ז זכו באמת אז למתן תורה ונגאלו אך אח"כ חזר יצה"ר למקומו. וע"ז אמר במדרש ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת כיון שהדבר רחוק כ"כ שישמרו השבת כראוי שהרי רואים שלא זכינו עוד לשמור כל ישראל שבת א' כהלכתו. ע"ז אמר לא נתתי לך אלא לטובתך שבאמת לענין עונש לא נחשב כן דכל שישראל רוצה באמת לשמור שבת ומשתדל לשמרו אף אם נכשל מה שלא מדעת שבדבר קל יוכל לבוא לידי חלול שבת אין הקב"ה בא בטרוניא ואמר כיצד את מקדש השבת במאכל ובמשתה וכו' ואני נותן לך שכר וכו' שאפי' ע"ז יהי' לך שכר. רק לענין שיהי' נקרא שמרו ישראל שבת אחת כהלכתה על כלל ישראל שעי"ז יהי' נגאלין זה הוא דבר גדול לזכות לזה. אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר וכו' אבל שכרו בעקב אני נותן לך וכו'. וזהו והי' עקב שמוסב על ימות המשיח תשמעון היינו שזה מכלל השכר מצוה שתשמעון כמו שנא' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וגו' וזה שנאמר אח"כ ושמר וגו' וברך וגו' מצד השי"ת וכל שיתן השי"ת מידו לא יבא מזה רעה ח"ו וקטרוג היצה"ר ויהיה האכילה בקדושה כענין לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. וימות המשיח הוא סמוך לעוה"ב שהוא יום שכולו שבת והוא כמו תוספות שבת ואז יהיה ההשתדלות מצד האדם ההכנה לקבל הקדושה בקביעות כמו הדלקת המנורה שמדליקין בתוספות שבת. ואח"כ יהי' ימים שאין בהם לא זכות ולא חובה. וכן מצינו בגמ' (בכורות מ"ד:) שנדרש הפ' שבפרשה זו לא יהי' בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום והיינו קול תורה וקול תפלה. אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה והוא ע"ד שא' (חולין ה':) בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה פי' שמכירין שהכל מצד השי"ת ולא מהשתדלותו כלום. וכמו שאמר יעקב אע"ה האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שהכיר שכל ההשתדלות אינו מצידו רק מצד השי"ת. ובשבת זוכה האדם להכיר זאת שהכל מהשי"ת ששבת הוא בחי' מהימנותא שלימתא וכמו שכ' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק וכו' בג' קדושות שבת. וכשמכירין את כח הנותן שהכל מהשי"ת אז יכולין לזכות לכל הברכות בני חיי ומזוני שהם מבחי' מזלא ועתיקא. וכשהוא מהשי"ת לא יירא עוד מקטרוג היצה"ר וכמו שא' (בר"ר ר"פ י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת ולא יוסיף עצב עמה היינו עצב היצה"ר. וכמו שיהי' לימות המשיח והי' עקב תשמעון שהשכר יהי' שתשמעון כנ"ל. ובשבת שזוכין ג"כ להכיר שהוא מהשי"ת לכן אומרים בכל הסעודות ה' רועי לא אחסר כיון שמכירין שה' הרועה אז אין פחד מהיצה"ר ולא אחסר. וכן נדרש בזוה"ק (ח"א מ"ח ב') הפ' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך על יום השבת שאז יש להישראל נייחא מעצב היצה"ר שהוא על מה שעבר ומרגזך היינו מרוגז היצה"ר שעל להבא כמו שא' (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר כיון שמכירין שהכל מהשי"ת. ולכן כתיב ביום הניח ולא כתיב בהניח דקאי על יום השבת:

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. ראוי לשים לב להבין אשר בכאן שנה הכתוב בלשונו מכל התורה ופתח דברו יאיר והיה שלא מצינו כמוהו וגם כל מקום שנאמר והיה יגיד שמחה ושמחה בכאן מה זאת עושה וגם אמר עקב תשמעון ולא אמר אם תשמעון כדרך שכתוב בכל התורה אם בחוקותי וכדומה ודרשת חז"ל ידוע וגם צריך להבין מה דאיתא בזוהר ועשיתם אותם אתם כתיב והנראה כי הנה כבר זכרתי כמה פעמים למעלה ועדיין צריכין אנו למודעי מה דאיתא בזוהר קב"ה ואורייתא וישראל חד אינון ולקרב אל שכל אנושי איך אנחנו אחדות א' עם התורה והקב"ה ומי יכול לקרב אל האש הגדולה ומצינו גם שניהם מכונים בשם אש הקב"ה הלא אש אוכלה הוא וגם בתורה נאמר קול אלהים מדבר מתוך האש והכוונה כי אנו בנ"י נקראים דורשי יחודך ע"ש שאנו דורשין תמיד אחדותו ויחודו יתברך לקרב וליחד הכל אל השורש וכל פרטי התחלקות התענוגים שנתפשטו בעולם הנפרדים צריכין אנחנו להשכיל ולדעת שלכולם יש להם מקום מוצא בשורש אחדותם ונמשכים מנקודה א' קדמה המחשבה והט למשל אזניך בתענוגי אכילה ושתיה יש כמה מיני תענוגים שונים זה מזה לערך התלבשות אורות עליונים ברבוי המאכלים גשמיים ומי שעיני שכל לו מעלה רבוי התחלקות אשר בכללם נמשכים משבעה ימי הבנין וכללות זי"ה אינם כ"א שלשה קוים החכם אשר עיניו בראשו מעלה אלו השלשה קודם לקדימת המחשבה שנמשכו משם ושם במקור ושורש השרשים אין שום בחי' התחלקות כלל וכלל כ"א אחדות גמור יחיד ומיוחד וכל זה יכול המשכיל להתבונן במעוז שכלו להשיג ממלא קומתו היותו עולם קטן ובהכרח צריך להיות בעצמותו כל בחי' הנ"ל ומרוחניתו יתכן להשיג במושכלות אורות רוחנים עליונים ואתה תחזה שיש באדם הגשמי חמש חושים שמשתמש בהם לצורך הגוף והם נחלקים כל חוש יש לו כלי מיוחד לתשמישו חוש השמע כלי תשמישו בכלי האוזן וחוש הראות בכלי העינים וכדומה מפרטי החושים יש להם כלים נפרדים לצורך תשמישם שאין חוש אחד יכול להשתמש בכלי זולתו ואינו יכול לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה אמנם באמת יש ג"כ באדם הגשמי חוש המשותף ובו מעורבים כללות החושים יחד ושם יכולים לפעול כל חוש בכלי זולתו לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה והרא"בד בפיר' לספר יצירה מביא ראיה לזה מתורתנו הקדושה שנאמר וכל העם רואים את הקולות ומהראוי לכתוב שומעים את הקולות משם ראיה שיש לאדם חוש המשותף ומעורבים כללות החושים יחד ויכול האדם לראות את הנשמע ועוד מביא ראיה מפסוק ראה ריח בני כריח השדה ומהראוי לכתוב הריח ריח בני כי כל חוש הריח בחוטם אלא להורות תערובתם בחוש המשותף ויכול באמת לפעול עם העין פעולת החוטם ואב"ן עזר"א מביא ראיה ממקום אחר ירא אלהים וישפוט אשר הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ולא כתיב בחוטם פרעה אלא מכאן ראיה היותם מעורבים בחוש המשותף ויכול לראות את הריח והנה איש הישר הולך ומטהר פרטי חושיו לקדשם אל עבודת הב"ה לבלתי עשות מעשהו זר להשתמש בהם רק לצורך הנאתו הגשמית כ"א כל עצמו בהם רק לעבודת גבוה בהתקשרות ודביקות אל אזי מעלה בחי' התחלקות החושים לשורשם חוט המשותף וכיון שכן תועלתו גדולה לבוא למדריגה מעולה וגבוה לראות את הנשמע כאשר מאז בהכינו בנ"י את קומתם במעמד הק' קבלת התורה זכו כל ישראל לראות את הנשמע והכלל בזה כל מה שאנו רואים בעוה"ז רבוי התחלקות אינו רק מצידנו וערך שפלותינו כי מצד גודל בהירתו ורוממותו ית' אינו צריך לבחי' התחלקות כלל לא וכמו שסדרו לנו בנשמה כל שבת על כן אברים שפלגת בנו הכוונה מוסב על הקב"ה בחי' הפלגת איברים שאנו מתארים בעצמותו לכנותו ברבוי איברים כמו יד ורגל ואוזן בהלבשה גשמיות והתחלקות החושים בנו מצדינו ולא מצדו יתברך כי במקומם המה אורות בהירים רוחנים אחדות גמור וזהו ג"כ הכוונה אשר שנו חכמים במשנה דאבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת להורות האמור דע מה למעלה שאנו מתארים אצלו יתברך בחי' התחלקות איברים גשמיים כמו עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם נמצא מכנים לכבודו יתברך עינים ואזנים חלילה וחס לתאר אצלו ית' שום תמונה וציור ואפילו תמונת אות ופשיטא תמונה וציור מבריה הגשמיי' כ"א הכל בסיבת הצדיקים הממשיכין על עצמם השגחתו יתברך מתארים ומכנים מצידם בחי' עינים אל הבורא להיות באדם חוש הראות הוא העין לכן מכנים אצלו ית' בחי' ההשגחה עין ה' וכן אזניו מה שאנו מתארים ומכנים אצלו אינו רק בסבת הצדיקים הממשיכין על עצמם לשמוע תפלתה ולא מצד הקב"ה אבל הקב"ה אסור לכנותו בשום ציור ותמונה וזהו כוונתם דע מה למעלה שאנו מתארים ומכנים התחלקות בבורא עולם ממך עין רואה ואוזן שומעת הכל הוא בסבתך מכנים כביכול אצלו עין רואה כמ"ש עיני ה' אל צדיקים ואוזן שומעת כמש"ה ואזניו אל שועתם ומה שאנו מצינו למעלה רבוי התוארים והכינוים הוא רק ממך שאתה הגורם ככה לומר על בורא עולם עין רואה ואוזן שומעת ובאמת שמה במקומם המה אחדות גמור וזאת תורת האדם בעוה"ז עם תורה ותפלה ומעשה המצות להעלות התחלקות הנראה בכל דבר נברא שבא לכלל גשם ישכילו לדעת פנימיות מאורות עליונים המלובש לשם להעלות ולהגביה לשורש אחדותם ואתה תראה שנמשך כמה מיני אהבות ממדת החסד ורבוי היראה ממדת הגבורה וכמה חלקי התפארת ממדת הת"ת וכ"ז חובת גברא לאסף ולחבר כל רבוי האהבות שיש בעולם אינם כ"א עולם האהבה מדת החסד ובהיות לבו תמים עם ה' בתכלית השלימות כחו יפה להעלותם לשורשם לנקודה ראשונה מקור אהבה מאיזה מקום נמשך קו הימין וכן שני קוים גבורה ות"ת יש כמה מיני התפארות בעולם והנבער מדעת סובר שיש כאן באמת התחלקות אמנם בהכינו את לבו לדרוש אחדותו ויחודו יתברך לבבו יבין כל מה שיש בעולם איזה בחי' להתפאר אינו כ"א ניצוץ והארה מועטת ממדות הת"ת ושם עיקר ההתפארות ולא נתפשט ככה להנבראים כ"א להשיג הרוחני מהגשמי ובזה נאה לו להרגיש בעצמו אפס קצת איך לפאר ולרומם גדולתו ורוממותו יתברך וזה עיקר הכוונה בבריאות עולם בשביל ישראל שעלו ברצונו הפשוט בכדי לקבל מהם התפארות וכאשר כבר קדם לנו פירוש הכתוב ישראל אשר בך אתפאר מתי אתה בגדר ישראל אשר בך אתפאר באמצעות כשרון פעולתך אני אתפאר אז בשם ישראל יכונה וגם יש לרמז ישראל אשר בך אתפאר כלומר בך דייקא מבחי' עצמותך כל מה שאתה מרגיש בחי' התפארת מושג משם בחי' ת"ת עליון וכל פרטי ההתפארות שיש בעצמותך ראוי לדרוש אחדותם ומקורם וזהו אשר בך אתפאר דייקא וכן מדות היראה הנמשך מגבורה ישנם כמה מיני יראות בעולם לפעמים יש לך אדם חסר דעה ומיעוט ההכרה שיש בו מרה שחורה בלתי טהורה ומדמה בנפשו כאלו יראת אלהים נגע על פניו ויראתו מפני הבורא ברוך הוא ובאמת יראתו הוא כסלתו ואינו כ"א כמרמה הבריות לומר שהוא מהיראים ואחר שתעיין עליו היטיב מילתה בו ואינו כ"א מלא פניות ורמאות ויראתו ולו מרה שחורה שאינו חשובה כלום ותמיה נשגבה בעיני על רובן דעלמא בהיותם מרגישין בעצמם אהבה רעה ח"ו אזי נותן עצות לנפשו להפטר ממנה ומיצר את רוחו ונפשו פרידתו מהבורא ב"ה לא כן בהקרה יראה ממרה השחורה שגם זה הבל ונפרד מהקב"ה ויראה כזה אין בה ממש ועכ"ז נכון וכשר בעיניהם לבלתי יתנו עצה לנפשם לפטור ממנה ולדעתי ממש שוה יראה רעה כזה לא לאהבת ניאוף וכדומה ממדות המגונות ורוב העולם אינם נזהרים מזה ואכשר רמז בדבריהם אני הוא שעתיד לפרוע ממי שמטיל קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא והכוונה תכלת מרמז למדת המלכות דינא דמלכותא דינא שמשם נמשך בחי' היראה בעולם וסמא"ל גימ' קל"א שממנו נמשך יראה ממרה השחורה ומחשיך אנפי בריות ואינה נוגע ליראת אלהים כלו' רק יראה הפכיית מיראת אלהות וזהו אני עתיד ליפרע ממי שירא יראה ממרה השחורה מסמא"ל גימטריא קל"א ואומר תכלת הוא גם יראה כזה נמשך מתכלת המורה יראה הרוממות ממדות המלכות ובאמת זהו דבר הנמסר ללב ונאמר בו ויראת מאלהיך ומה מאוד צריך לזה הרבה הבחנת הדעת שלא לרמות הבריות ואין מי להבחין אלא הקב"ה בעצמו חוקר לבות וכליות כלל הנשמע היות כמה מדריגות יראות בעולם והחכם אשר עיניו בראשו יתבונן במעוז שכלו מאיזה מקום נמשכו להעלותם למקום חיותם ואחדותה קו הגבורה נמצא כללות מדריגת אלו אינם כ"א ג' קוי חג"ת בכלל ואלו הג' קוים נמשכים ג"כ מנקודה אחת כתר עליון אחדות גמור דבוקה בא"ס ב"ה וזה מהות היחוד שלנו שאנו דורשים אחדותו ויחודו תמיד להעלות התפשטות המדריגות וכל פרטי התחלקות שיש בעולם לשורש אחדותה ראשית המחשבה והנה במה יתכן לו לאיש הישראלי לגרום ככה להעלות ולהגביה בחינת ההתחלקות למקום מוצאם הכל באמצעות עמודי התורה נאות לו לעשות ככה כי התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה ובהיות איש משכיל משים לבו ורוחו ונפשו לפשוט מכל דבר בעולם צורת הגשמיות ולהלביש צורה רוחניות באופן שנתבאר לנו כמה פעמים והיינו בהשיגו התלבשות אלהות השורה שם שהם אותיות התורה המלובשים בכללות העולם ומלואה נבראו עם התורה והם המחיים כל ובזה כחו יפה להפשיט צורה הגשמי ולהלביש צורה רוחני ולוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודתו יתברך ומשיג משם אורות עליונים ונעשה אז אחדות א' בסוד פנימיות מחשבתו ממטה למעלה עד רום המדריגות שמגיע לשם בסוד מחשבתו קודש כי אורייתא היינו אותיות התורה אשר ממקום קדוש יהלכו עד נמוכה שבמדריגות וגם נשמות ישראל אירע להם ג"כ שירדו ונתפשטו ממקום תענוגיהם כסא כבודו יתברך ונתלבשו בגופים נפרדים בעוה"ז השפל והנמוך וקב"ה ג"כ ירד מכתרא לנזרא ומנזרא לכתרא ויש התלבשות אלהותו בכללות המדריגות והכל בשביל ישראל עמו שישיגו אלהותו באמצעות התלבשותו ופעולותיו והעליון מושג מהתחתון וכללותם חד אינון כנזכר ועתה אחזור לענין והיה עקב תשמעון את הדברים האלה כלומר משה רבינו בא בנועם דבריו להעיר אוזן אנשים במוסר השכל להבינם בטוב טעם מה יהיה משפטם באחרית הימים להיותם רב הכמות ואיכות במעלה הגבוה ורמה אחדות אחד עם התורה והקב"ה כנזכר שעיקר כוונות הבריאה שאנחנו בני ישראל ע"י התורה ומצות ומע"ט יעלו ויגביהו נ"ק ואותיות התורה באמצעות נשמתינו למקום מוצאם ואחדותם ובתשלום גמר הבירור תחזיר הכל למציאות הראשון ותחזור מחשבה הנאצלה למקומה וכ"ז תולה דייקא בנשמות ישראל שהן המה חלק אלוה ממעל ונמצא סוף כל סוף בהכרח צריכין ישראל לקיים כללות התורה ופרטי המצות הכתובין בה בהמשך הזמן בכדי להשלים רצונו הפשוט אכן בהתרשלם ונרפים הם נרפים מתורה ועבודה והכרתם חלשה להשתוקק בעבותות האהבה לעורר לבם בקרבם יום ולילה לעבודת אדוניהם זאת הגורמת אריכת הימים מקץ הפלאות לערך התעוררותם ככה מעלים נ"ק ואותיות התורה וזהו והיה עקב תשמעון לשון סוף ותכלית כאשר חכמים הגידו ושנו בלשון המשנה בעקבות משיחא משמעו לשון סוף וכיוון באמרו עקב סוף כל סוף תשמעון את הדברים האלה בהכרח צריכין אתם להיות אחדות א' עם הקב"ה להיותכם חלק אלוה ממעל וקב"ה ואורייתא וישראל חד אינון וכיון שכן בא להוכיח על פניהם למה אתם נרפים ומתרשלים להכניס צואריכם בעבודת אדוניכם וזאת הגורמת איחור פעמי רגלי המבשר כנזכר ושמרתם ועשיתם אותם כאן בעצם יגיד להם אדון הנביאים בזאת נאות לכם להגיע לתכלית ושמרתם כמו ואביו שמר את הדבר וע"ד שבארנו למעלה פ"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע עיין שם כלומר שתהא עבותות האהבה תקוע בקרב לבכם בהשתוקקת לעשיות המצוה גדולה וחזקה כ"כ עד שכל שעה ורגע תהיו יושבים ומצפים מתי יבואו לידינו זמן עשיות המצות ואקיימנו כי עיקר תועלת המגיע לאיש הישראלי מעשיות מצותיו ההתלהבות וחשק הגדול ובהיות אהבתו וחושקו גדולה אזי יושב ומצפה ושומר למהר עת בואה ומבטיחם הכתוב אם תעשו כן מעלתכם נשגבה ועשיתם אתם ובדברי קודש הזוהר אתם כתיב כאלו אתם בעצמיכם עושין ומתקנים בלא עזר אלוה וכבר הארכנו מזה במקום אחר:

והיה עקב תשמעון בבעל הטורים פ' זו עק"ב תיבות יש ביוד דברות הראשונות וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך וכו'. ולכאורה הלא פ' זו כתיב אחר דברות שניות. אך כאשר עמדתי למנין יש בדברות שניות י"ז תיבות יתרות על הראשונות והוא במספר טו"ב והוא ע"פ שאמ' (ב"ק נ"ה.) מפני מה בדברות ראשונות לא נא' בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב. וטוב הוא המכוון על האור כי טוב שהוא האור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (מד"ת פ' נח) ואי' (שמו"ר פ' מ"ו) ובלוחות השניות אני נותן לך שיהי' בהם מדרש הלכות ואגדות היינו התושבע"פ שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. וזה שא' בבעה"ט וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עק"ב היינו הקע"ב תיבות שבדברות ראשונות תזכה למה רב טובך אשר צפנת ליריאך שהוא האור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים ונגלה לעמלי תושבע"פ ועליהם נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור הראשון שנגנז (כמ"ש תנחו' שם) והיינו בחי' לוחות שניות שיש בהם גם התושבע"פ וזה שנא' והי' עקב תשמעון היינו הדברות ראשונות עק"ב תיבות. את המשפטים האלה זה קאי על התושבע"פ שנתוסף בלוחות שניות כפלים לתושיה. ונתוסף על המספר עק"ב תיבות שבדברות ראשונות נתוסף בדברות שניות טו"ב תיבות יתרות שמרמז על האור כי טוב. ולזה נקראו משפטים שמשפט מורה על דבר שהשכל מחייב אותן שאלו לא נאמרו היו כדאי לאומרן (כמ"ש פירש"י אחרי) והיינו טעמי תורה שאנו אומרים תמיד הפי' לטעום טעם בד"ת והיינו בחי' תושבע"פ. וזה שא' (פסחים קי"ט.) המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה: