וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃
מאור ושמש
ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחודש בערב בערבות יריחו ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא הי' עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא יש להעיר בזה א' בעצם היום הזה הוא מיותר גם אין לו ביאור שמשמעותו מורה שלא אכלו רק באותו היום ולא אח"כ וזה אין לו ביאור גם אמרו וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ מורה מזה שאכילת עבור הארץ גרם הסתלקות המן שע"י שאכלו תחילה מעבור הארץ נסתלק המן וזה טעמא בעי ויראה לרמוז כי הנה אמרו חז"ל שאמר ששת ימים תאכל מצות וכו' שבעת ימים וכו' מה שביעי רשות אף ששי רשות יכול אף יום ראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ויש להבין הלא משמעות הכתוב מורה שאנו מצווים ועומדים לאכול מצה כל שבעה ואיך יוציא הכתוב ממשמעותו אמנם הענין מבואר עפ"י מה שהקשו בזוה"ק מפני מה היו השתי לחם שבחג השבועות באין מחמץ וז"ל שם למלכא דהוי לי' בר יחידאי וחלש יומא חד תאיב למיכל אמרו יכול ברא דמלכא מיכלא דאסוותא דא ועד דיכול לי' לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא עבדי הכי כיון דאכל האי אסוותא אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכול לנזקא לי' עכ"ל וביאור הענין בתוס' ביאור הוא כי כמו שבחולי הגוף יש אשר הרופא משער בחכמתו שאכילת סממנים האלו בוודאי מועילין לחולי זו באם יאכלם סכום כך וכך ימים רצופים אמנם יש לך אדם שחליו כבד עליו וצריך ליקח אותן הרפואות כמה רצופים ויש לך אדם שאינו חולה רק מעט ולזה פעמים שאין הרופא מצוהו ליקח הסממנים רק פעם אחת ובלבד שישמור עצמו איזה ימים אח"כ מדברים המזיקים לחולי זו כדי שלא תחזור החולי עליו ואחר שיעברו סכום הימים יהי' טוב לפניו לאכול כל מה שירצה ולא יזיק לו עוד וכן הדבר בענין אכילת המצה שאכילת המצה היא רפואה לכל איש ישראלי שלא תזיק כל השנה אכילת החמץ לנפשו וזאת שיערה חכמתו יתברך שמו שאכילת מצה כל שבעה יהי' די לכל איש ישראלי להגן עליו שלא יחלה חולי הנפש מחמת אכילת החמץ כל השנה שהשארת הקדושה שישאר לו ע"י אכילת המצה מגינה עליו אמנם לא כל אדם שוה בזה שיש אדם אשר תיכף באכילה הראשונה זוכה אל הדעת והשכליות וקדושות של אכילת המצה ששוב לא יזיק לו אכילת החמץ אחר הפסח ובלבד שישמור עצמו מאכילת חמץ ז' ימים וע"ז אמרו חז"ל שאכילת הששה ימים רשות. אמנם לאדם שעדיין לא די לו באכילת פעם אחת שתהיה לרפואה לנפשו זה באמת צריך לאכול כל שבעה ולכן כל המקראות שרירין וקיימים שהכל לפי מה שהוא אדם שיש די לו באכילת הערב לבד ויש שצריך לאכול ששה ימים ויש שצריך לאכול כל שבעה ולכן אכלו ישראל המן ארבעים שנה במדבר ולא ניזונו ע"י מאכלים אחרים מפני שאכילת המצה היא לרפואה שלא יזיק אכילת החמץ כל השנה וכשהלכו במדבר ולא עשו הפסח במדבר מחמת שלא מלו א"ע כמבואר בדברי חז"ל ולא יכלו לקיים מצות מצה כהלכתה שעיקר מצותה היא בעת אכילת הפסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ובפרט לר' אבי' דאמר מצה בזמן שאין הפסח נוהג דרבנן ואפילו לרבא דסבירא לי' מצה בזמן הזה דאורייתא אפשר דערל גרע טפי ומאי דדרשינן בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור היינו רשות וכן יראה מדברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות ק"פ ה"ח ולכן לא הי' להם מיכלא דאסוותא שלא יזיק להם כל השנה אכילת החמץ והוכרחו שיאכלו המן ולא מאכל אחר והנה אמרו חז"ל שהעוגו' שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן ויש לשאול הרי קדושת המצות למעלה מקדושת המן שהמצות הם ממוחין דחכמה והמן הוא שנקרא לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו ואין השגת מלאכי השרת למעלה כ"כ וכן אמרו חז"ל שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן שרומז ג"כ למוח החכמה כנ"ל אמנם הענין הוא שהמוחין שמתגלין בעת אכילת המצה שהם מוחין דחכמה הם מסתלקים אך שהשארת המוחין שנשאר להם ע"י ההתגלות ההוא בזה טעמו טעם מן. והנה ידוע ממאמר חז"ל שאין הנחת תפילין בחוה"מ של פסח מטעם דהמצה היא אות כמו תפילין יורה מזה שהמוחין שנמשכין ע"י התפילין יכולין להמשיך ע"י אכילת המצה לכן אחר שאמר ה' ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית נאמר ויחנו ישראל בגלגל שידוע שהמוחין של תפילין הם אהי' הוי' אהי' שעולין ס"ח כמנין בגלג"ל שרומז שאחר שמלו א"ע יכלו להמשיך על ידי אכילת המצה המוחין של תפילין שהם אהי' הוי' אהי' ע"י המילואים שלהם והנה המילואים של הוי' אהי' דהיינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהוא המילואים של הוי' וקנ"א קס"א קמ"ג שהם המילואין של שם אהי' המה עולין תרפ"ז ועם הכולל עולין כמנין מצו"ת וקלו"י וזהו ויעשו בני ישראל את הפסח וגו' בערבות יריחו ירח הוא מדת מלכות ורומז שהעבירו והעלו המ"ש עד היו"ד וזהו ג"כ ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצו"ת וקלו"י בעצם היום הזה שרומז שנתגלו בעצם היום הזה שהוא בפסח ע"י אכילת המצה המוחין עלאין שהם שמות אהי' הוי' שהמילואים עולין כמנין מצו"ת וקלו"י ולכן וישבות המן באכלם מעבור הארץ שכיון שזכו לאכילת המצה שקדושתה היא למעלה מקדושת המן כמו שבארנו למעלה שהעוגות שהוציאו ממצרים שרומז להשארת הקדושה מאכילת המצה טעמו בהם טעם מן והי' להם מיכלא דאסוותא שלא יזיק להם אכילת החמץ כל השנה לא היו צריכין עוד אל המן וזהו ולא הי' עוד מן ויאכלו מתבואות ארץ כנען בשנה ההיא שאחר אכילת המצה יכול לאכול כל השנה חמץ מתבואת הארץ שלא יזיק להם מחמת הקדושה שנשאר ע"י אכילת המנה.