יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃
תפארת שלמה
ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. מהתימא שדוד יבקש שיראה נקמות בשונאיו די שמן המצר יוושע ולא שיראה עוד בשונאיו. ועוד שלא פירש מה שיראה בשונאיו. אך להבין פי' זה נקדים הקדמה ידועה בענין יצה"ר אשר יש כמה דרכים לפניו הא' בדבר הידוע שהוא עבירה ומסיתו לעבור. דבר זה הוא מעלה וחסרון. המעלה שהאדם יודע שהיא עבירה ומסתמא לא יהי' עובר במזיד. אך החסרון הוא אם האדם עובר גדול עונו מנשוא לפי שידע שהיא עבירה ונכשל במזיד. ויש דרך אחר לפניו שמסמא את עיניו ומבלבל את האדם שיש מצוה בדבר זה כמו שמצינו בזה מבריאת עולם עד עכשיו. ובאחי יוסף שמכרו את יוסף וחשבו דבר זה למצוה גדולה לקיים ובערת כו' כמ"ש בספרים שדנו אותו למיתה. רק אח"כ כשבאו למצרים וראו העלילות שהם מרגלים ראו והבינו שחטאו (וכמ"ש באלשי"ך ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו). אך מקודם כ"ב שנה לא הבינו שחטאו. רק במצרים אמרו אבל אשמים אנחנו. (והנה האלשיך פי' ולך ד' החסד. פי' שהחסד מד' הוא שמשלם מדה כנגד מדה שמתוך העונש אדם מפשפש במעשיו בחטא זה שכנגדו העונש. והנה אחי יוסף בחשבם שלא חטאו ע"כ לא התוודו. אגב יבוארו הפסוקים בפ' מקץ בוויכוח יוסף עם אחיו. דיש להתעורר מה הי' כוונת יוסף להביא דוקא את בנימין הלא דבר הוא. וגם הסמיכות ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו לפסוק הקודם שאמר יוסף ואת אחיכם הקטן כו'. וגם קושי' הקדושת לוי מה ויעשו כן דמשמע דמיד עשו כן. וגם מה אבל וכו'. אך דהקב"ה רצה במדת טובו ורחמיו המרובים שהצדיקים האלו יתוודו ויתחרטו על המכירה הזאת ורצה הקב"ה לענשם מדה כנגד מדה כדי שמתוך כך יתישבו על לבם שחטאו על מכירת יוסף ויתוודו ולזה נתן בדעת יוסף שיביאו אחיהם הקטן ובזה ירגישו שבענין זה חטאו כיון שהעונש הוא מאחיהם ובפרט שבנימין הי' ג"כ בן רחל. ובזה ירגישו שחטאו בעון זה ממש. ולזה אמר הכ' כיון דכוונת יוסף הי' כדי שיתוודו לזה אמר הכתוב ויעשו כן הכוונה עשתה פעולתה ונגמר בכי טוב ומיד ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כו' ע"כ באתה אלינו הצרה הזאת דייקא שהעונש הזה הוא הוכחה ברורה שחטאנו במכירת יוסף ולא כמו שחשבנו. ע"כ גם בתחלה בפיתוי הנחש לחוה כמ"ש האלשיך כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים יודעי טו"ר שעד עכשיו אתם כמלאכים ומה שכר בזה אדרבא תאכלו מעה"ד ותהיו יודעים טו"ר ויהי' בכם יצה"ר ותכבשו היצר ויהי' לכם שכר גדול לפום צערא אגרא. וזה הי' כוונת עשיית העגל והמתאוננים כמ"ש בזה באריכות במ"א. וזה ג"כ הי' טעות שאול המלך בחמלתו על אגג וברדיפתו אחר דוד המלך בחשבו שאין מצוה גדולה מזו רק להרוג את דוד. ובזה פירשו המפרשים יתלה בביטול תורה דהיינו שאינו יודע לבחון איזו עבירה או מצוה. ולכך בקש דוד המע"ה ינחני במעגלי צדק דאפי' אם אדם רוצה לילך לעיר הידוע ובדרך מזומן לפניו שני דרכים ואינו יודע באיזה דרך ילך אף שכוונתו לילך לעיר הידוע. ולזה צריך סיוע מן השמים שילך בדרך האמת. וז"פ הכ' ד' לי בעוזרי. היינו מה שהיצר הוא לו כעזר ומביאו למצוה. ואני אראה בשונאי. ר"ל זאת אוכל להבין בעצמי במה שהוא שונאי בדבר שהוא עבירה לפי דעתי ואסור ממנה והבן. [ובזה נוכל להבין פי' הכ' שאמרו אחי יוסף לולי התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים כידוע מעלת התשובה באמת אשר בכל יום ויום שמוסיף בעבודת ד' הוא מתחרט על יום האתמול שלא הי' במדריגה זו. וז"ש שוב אשוב. התשובה הנכונה מביא' עוד לבחי' תשובה אחרת גדולה כנ"ל. וז"ש כי עתה שבנו זה פעמיים במעלת התשובה. והבן]: (מכי"ק)