וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃
תפארת שלמה
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הנה ענין פז"ר הוא רמוז על רפ"ח ניצוצין גימ' פזר עה"כ כמ"ש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד כי צריך להחזיר את הפזר לבחי' מלכות והיסוד שלמעלה שנקרא אביון כמ"ש פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו מן החיצונים וע"י נתינת הצדקה מתקן זה. וזהו וצדקתו עומדת לעד וזה שקטרג המן שעם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. ולכך הוא שתיקן מרדכי מתנות לאביונים להרים מאשפות אביון. והי' מעשה הצדקה שלום: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו'. יש לרמז ללמד זכות על בנ"י אחינו הנבלעים כו' ומפוזרים בקצה ארץ ועודם מחזיקים בתורת ד' ובמצותיו חפיצים מאד ועומדים באמונתם ביחודו ואחדותו ית"ש. וז"ש ישנו עם אחד מחזיקים באחדותו ית"ש אף שהם מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות. ולמלך אין שוה להניחם שם רק לקבץ נדחי בנ"י ברחמים. לעם נכרי לא ימשול למכרה וכו' והבן. וז"ש ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי. כי באמת כל איש מבנ"י הטרוד בעסקיו לפרנס את ב"ב הוא ג"כ בחי' עבד כי עובד את עצמו וב"ב עכ"ז החרשתי כו' אמנם עכ"ז לעם נכרי לא ימשול כו' ד' ברחמיו יצילנו ויתן אותנו לרחמים כו':